שרף, חיים (הייני)

בן משה ויהודית, נולד ביום ג' בסיוון תרפ"ט (11.6.1929) בעיר קונסטנץ, גרמניה. ביום 26.4.1936 עלו הוריו ארצה והשתקעו בראשון לציון. חיים למד בבית-ספר תיכון ופנה אחר-כך למקצוע המיכניקה העדינה. מיטב שנותיו עשה בגדנ"ע וכטוראי בשורות החי"ש. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ושירת בחטיבת "גבעתי", השתתף כמקלען בפעולות-עונשין ובהגשת עזרה לכפר אוריה המותקף. הוא נשלח לקורס מ"כים והצטיין בתבונתו בנהגו את כיתתו בפעולות תל-א-ריש. עקיר, בשית, קוביבה, צריפין, חסימות אבו-שושה ואשדוד. היה אהוב על אנשיו ומפקדיו. בחוש ההומור שבו עודד את חבריו בתיאורים מבדחים בשעות-קרב מתוחות ביותר. אחד מחבריו מתארו "כעמוד התווך של הפלוגה, ובו בזמן – ילד השעשועים שלה". כשעמד צה"ל מול צבא מצרי סדיר, השתתף בפשיטת ניצנים ועם עוד ארבעה מחבריו פרץ ראשון אל מתחם האויב. כעבור זמן נפצע בתאונה ושכב בבית-חולים בזעזוע-מוח קשה. בהחלימו הצטרף לפלוגתו שעמדה במשלטים והכינה עצמה להבקיע את הדרך לנגב. בפעולה זו, אשר נסתיימה בכיבוש חוליקאת, נפצע, ובהעלימו את ייסוריו הוסיף להילחם בגבורה ושבה שבויים מצבא האויב. תודות לפעולה זו זכה לאות-הצטיינות ממפקד החטיבה. את ימי ההפוגה ניצל לאימוני הנחתת כוחות קומנדו ממטוסים. עם היפתח הדרך לנגב נעה פלוגתו לבית גוברין. שם שכנו בינות לסלעים, בתנאי שרב היום וקור הלילה, ותשושים מקרבות עלו עם לילה לכבוש את מבצר המשטרה. בראש כיתתו פרץ חיים לבניין וטיהר אותו עד שנפצע וחולץ. עברו רק דקות מספר והבניין פוצץ בחומר הנפץ שהונח בו וחיים נפגע באחת מאבני המפולת הכבדות ומת ביום כ"ב בתשרי תש"ט (25.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון.