שצוב, איליה

בן פאינה ואהרון. נולד ביום י"ד בתשרי תשל"ה (30.9.1974) בעיר בוריסוב, בילורוסיה (ברית-המועצות לשעבר). גדל כילד סקרן מאוד ושובב, שאהב את החיים וידע ליהנות מכל רגע ורגע. תמיד היה מוקף בחברים רבים. בשנת 1981 החל איליה את לימודיו בבית-ספר בעיר הולדתו ולמד בו במשך תשע שנים. תלמיד טוב ומוכשר היה והגיע להישגים גבוהים. בסוף השנה התשיעית ללימודיו, החליטה המשפחה לעלות לארץ. איליה והוריו הגיעו לישראל בסוף חודש מאי 1991 וקבעו את ביתם בראשון לציון. במיונים שעבר לקראת כניסתו לבית-ספר תיכון ביקש איליה להשתלב בבית-ספר מקצועי. בהתאם לבקשתו, החל ללמוד בבית-הספר התיכון "מישלב" בתל אביב וסיים בו את לימודיו במגמת מכונאות רכב. במקביל ללימודיו גם עבד, כדי לסייע להוריו בפרנסת הבית. איליה היה אדם בעל שאיפות רבות ורצון עז להתקדם. הוא היה מסור מאוד להוריו, וטובתם עמדה תמיד לנגד עיניו. כבן יחיד גילה אחריות רבה, התחשבות ואיכפתיות. מעולם לא הטריד את ההורים בבקשות ודאג לממן מכספו את כל רצונותיו החומריים. איליה לא בחל בשום עבודה וגם כאשר נאלץ לעבוד בעבודה פיזית קשה לא התלונן אלא התמסר לעניין וקיבל זאת על עצמו באהבה. בשנת 1992 עברו איליה והוריו להתגורר באופקים. בסוף חודש אוקטובר 1993 התגייס איליה לצה"ל והוצב בחיל-החימוש. בסיום הטירונות הוענקה לו תעודת חניך מצטיין, שהעידה על מידותיו הטובות ויכולותיו הגבוהות. הוא שובץ ליחידת החימוש של מרחב הדרום ושירת כמכונאי רכב בבסיס "צאלים". במהלך שירותו עבר איליה קורסים שונים להכשרה מקצועית. הוא זכה בשבחים רבים מפי מפקדיו שידעו להעריך את עבודתו האחראית והמקצועית והמליצו על המשך שירותו במסגרת צבא הקבע. ואכן, בסוף חודש נובמבר 1996 החל איליה את שירות הקבע והמשיך למלא את תפקידו כמכונאי רכב. בשנת 1997 נישא איליה לבחירת לבו אלה, והשניים קבעו את ביתם באשדוד. במהלך שמונה שנות נישואיהם נולדו להם שני ילדים – דניאל, שנולד בסוף דצמבר 1999, וטל – שנולדה בסוף חודש מאי 2003. איליה היה אב מסור ואוהב ובן זוג נפלא. הרגעים שעשה עם ילדיו היו המאושרים בחייו והוא השתדל לבלות עימם יותר ככל האפשר. מוכן היה לצאת מגדרו כדי לספק למשפחתו את כל צרכיה ולהעניק לילדיו חיים טובים. בקיץ שנת 2000 חלה איליה במחלת סרטן הדם. הוא עבר סדרת טיפולים קשים אך שמר על גישה חיובית והיה משוכנע כי יביס את המחלה וישוב לעבודתו. ואכן, בסוף סדרת הטיפולים חזר לתפקידו בצבא הקבע ולשגרת חיים רגילה, ככל שהדבר ניתן. לכל אורך התקופה הקשה היה מוקף במשפחה ובחברים שתמכו בו, חיזקו אותו ועטפו אותו באהבה רבה. גם בתקופה זו לא ויתר על הרצון להמשיך ללמוד ולהשלים את בחינות הבגרות ואמנם עמד במטרה בהצלחה רבה, הגם שהדבר היה כרוך במאמצים מרובים. בנובמבר 2004 עבר איליה בחינות קבלה ללימודי תואר "טכנאי מכונאות רכב". הוא אמור היה להתחיל בלימודיו בסוף פברואר 2005, אך לא הספיק. בראשית 2005 חזר הסרטן לקנן בגופו ואיליה אושפז בבית-החולים "שיבא" בתל השומר. אף-על-פי כן, המשיך לשדר אופטימיות והאמין כי גם הפעם יוכל לנצח. בעת אשפוזו עוד הספיק להעניק דרגה לחיילת ששירתה עימו, שותפה לעבודה שטיפח, והיה מלא גאווה והתרגשות. שבועות ספורים לפני פטירתו כתב איליה את השיר הבא, המעיד על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשו: "שמים חשוכים, הכוכבים זוהרים/ המחשבות עפות למקום האינסופי/ מה אני אמור לעשות/ איך אני אמור להיות/ שוב אני אמור לחוות/ מה שמנסה לשכוח כבר מזמן/ מחשבות פרועות,/ הזיות מטורפות,/ איך להילחם אינני יודע/ אך יודע שחייב ויודע שאוכל/ שמים חשוכים, כוכבים זוהרים/ בפניי אני רואה את ילדי/ עיניים תמימות, מבט מלא רגשות/ יתנו את הכוח ויחזקוני." איליה נפל ביום כ"ו בשבט תשס"ה (5.2.2005) בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר רעיה, בן ובת והורים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם. מפקדו של איליה ספד לו: "איליה היה אדם צנוע ואיכפתי, אהוב על כולם. תמיד רצה לעזור לכל אחד ולמלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, גם אם זה אומר להישאר מעבר לשעות העבודה או לקחת עבודה הביתה. גם בנוגע למחלתו, איליה תמיד היה אופטימי, והיה בטוח שיוכל לחזור ליחידה במהרה." מפקד היחידה כתב למשפחה: "מהיכרותי האישית את איליה ומשיחותי עם מפקדיו וחבריו, מצטיירת דמות של נגד מיוחד, בחור חייכן, סקרן, מתחשב, ובעיקר חבר נהדר. איליה הרשים אותי בנוכחותו, חיוכו ומעורבותו בכל תחומי העשייה. הוא היווה את אחד מעמודי התווך במחלקתו, מחלקת מוסכי חוץ, אשר רבים שואפים להימנות על שורותיה. בתפקידו כמנהל חשבונות הפגין מקצועיות, יסודיות ובלט באחריות שנטל על עצמו בכל מעשיו. איליה השקיע ממרצו, זמנו ומיכולותיו הגבוהות בהעלאת רמת המחלקה ובהצלחתה. איכויותיו תרמו רבות גם בביקורות חיצוניות שנערכו ביחידה, ובזכותו הגיעה המחלקה להישגים גבוהים. משפחת יחידת החימוש המרחבית "דרום" מבכה את מותו בטרם עת של נגד, וחבר מבין שורותיה."