שפיגל, ברכה
בת יהושע וסטפי. נולדה ביום י"א בתמוז תשי"א (15.7.1951) בנהריה. למדה בבית הספר היסודי האזורי ברגבה ובבית הספר התיכון האזורי שליד עכו. ברכה גדלה בשבי ציון על שפת הים וכבר מילדות בנתה לעצמה עולם פנימי עשיר מאוד. היה לה כישרון לציור וביחוד לרישום דמויות של אנשים ולציורי אפנה. בכל רגע של פנאי הייתה מציירת על פיסות נייר שהזדמנו לידה. כן אהבה ברכה להאזין למוסיקה ולעסוק בספורט. היא השתתפה בהרבה תחרויות ואף ניסתה להתקבל למכון וינגייט – כי ביקשה לבנות את עתידה בשטח החינוך הגופני. היא הייתה ילדה שובבה, עירנית ועליזה ובעיניה נצץ תמיד זיק של שמחת חיים. היא הייתה דמות תוססת ומתסיסה. הכל אהבוה והיא ידעה תמיד להחזיר מילה טובה ולהטות אוזן קשבת לכל אוהביה. ביומן שכתבה כשהייתה בת 15 (בשנת 1966) יש קטע המיטיב להעיד על אופייה: "מעולם לא הייתי ברוגז עם מישהו ואינני נוהגת להיעלב כשמעליבים אותי; את העולם יש לקבל כבדיחה כלומר אסור לקחת ללב…" אחרי מלחמת ששת הימים השתנתה השקפתה של ברכה על החיים תכלית שינוי ונעשתה הרבה יותר רצינית ורגשנית. בסוף נובמבר 1969 גוייסה ברכה לצה"ל. חיי הצבא היו עולם חדש ובלתי מוכר בשבילה אך מהם לא חששה. אף על פי שלא הייתה מאושרת בתפקידה הייתה בה נכונות מלאה ורצון עז לתרום ככל יכולתה לצה"ל. במכתב שכתבה חברה, ששירתה עמה בצבא היא כותבת: "תמיד, בזמן קשה, היתה ברכה אומרת לי: 'את צודקת אבל מוכרחים להשלים עם הדברים . . . ברכה משכנעת אותי שמוכרחים להשלים גם עם הדברים שאינם לרצונך". זאת הייתה סיסמתה של ברכה תמיד. היא ידעה לשמור על מורל גבוה והומור טוב והשתמשה בהם כדי לעזור לאחרים. ביום הולדתה ה-19, כאשר סעדה עם הוריה במסעדה על שפת הים, אמרה: "כמה יפה שבי ציון. הים האינסופי והחוף היפה, ובכלל הרי כלום לא חסר לי! כמה טובים החיים". אור ליום כ"ח בתמוז תש"ל (31.7.1970), נפטרה מפצעים שנפצעה בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות בשבי ציון. קצינת ח"ן ראשית כתבה למשפחה: "זמן קצר הייתה בתכם חיילת, אך גם בזמן זה הצטיינה במסירות ונועם הליכות והייתה חביבה על הכל. גדול הכאב על אובדן החיים ביפי עלומיהם". מפקד היחידה שלה כתב להוריה: "ברכה הייתה חיילת טובה, מסורה, חרוצה ומקובלת על מפקדיה ועל כל חיילי היחידה ועובדיה. בזמן שירותה תרמה הרבה לצה"ל וליחידתה, הן במילוי תפקידה והן בגיבושה החברתי של היחידה… ברצוני במכתב זה להביע לכם את השתתפותי אני ואת השתתפות כל חבריה וחברותיה לשירות, בצערכם על האבידה הגדולה". לאחר נפילתה הוצאה לאור חוברת לזכרה, הנושאת את השם "ברכה", והוקמה קרן מילגות על שמה.
