fbpx
שמואלי, נאור

שמואלי, נאור


בן הזקונים של עפרה ושלמה. נולד במוצאי שבת, אסרו חג פסח, אור לכ"ג בניסן תשמ"ח (9.4.1988), בהרצליה. אח ללירן ומירית. נאור גדל בהרצליה, בבית פרטי עם גינה ועצים, וטיפל בהם באהבה ובמסירות. הוא התחנך במוסדות החינוך הדתי-לאומי שבהרצליה – בגן "חסיה", בגן "מרים" ובגן "עומר", ובבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "בר אילן". את לימודיו המשיך בחטיבת הביניים ובתיכון של ישיבת "בני עקיבא" ברעננה. בתקופה זו היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" – סניף הרצליה מרכז, כחבר שבט "אלעד". עם השנים רכש לו נאור חברים ואוהבים רבים שהכירו במידותיו הטובות ובנועם הליכותיו. בכיתה נהג לשבת ליד התלמידים המתקשים בלימודים כדי לעזור להם, וזאת עשה בצנעה ובמסירות. בנעוריו התנדב ב"בית היהודי" בהרצליה. כבר בגיל צעיר גילה נאור כישרון לתיפוף, ובגיל תשע החל ללמוד נגינה בתופים באופן מסודר. בהמשך הקימו הוא וחבריו להקת רוק בשם "אוטופיה", חיברו והלחינו שירים, והופיעו בפני קהל. לצד תחביב הנגינה, טיפח נאור את אהבתו לספורט. הוא שיחק כדורסל ב"ספורטק" העירוני, ורכב על אופניים עם חבריו. אף את המחשב לא הזניח, והיה מקדיש זמן למשחקים וירטואליים. כישרון נוסף שהתברך בו נאור היה הבישול והאפייה. התבשילים והקינוחים שהוציא תחת ידיו היו מדהימים ביופיים ובטעמם, והונצחו בצילומים שנותרו בעיזבונו. נאור אהב את ארץ ישראל וכיבד אותה בכל לבו. את אהבתו זו זכה לממש באין-ספור טיולי שטח בג'יפ של אבא, ו"חרש" את הארץ לאורכה ולרוחבה. הוא היה מאושר לתור בשבילי המולדת, לחוש את אדמתה וליהנות מנופיה. לפני כל טיול תכנת נאור בזריזות ובמיומנות את מכשיר ה-GPS בנקודות ציון של המסלול המיועד, ועליהן התבססה הנסיעה. בטיולים שימש נאור כנווט, כמכוון, ובמידת הצורך אף כמחלץ, כשלא פעם הוא חופר בעשר אצבעותיו רגבי עפר, אבנים ובוץ מתחת לצמיג תקוע. כשהיה מחליף את אביו על ההגה הצליח נאור לעבור מכשולי דרך לא קלים. באחד הטיולים נהג בעצמו את "מעלה עוזי", וזאת שבועיים בלבד לאחר שקיבל את רישיון הנהיגה (בטסט ראשון כמובן…). מצלמתו של נאור שימשה ציוד חובה בכל אשר הלך, ובאמצעותה תיעד כל שלב ושלב בנסיעות, ובשאר הפעילויות שלקח בהן חלק. כישרונו ואהבתו לצילום הניבו תצלומי טבע מרהיבים של נופים, צמחים ובעלי חיים מאזורים שונים בארץ. עם סיום לימודי התיכון (באלול תשס"ו, ספטמבר 2006), בחר נאור להשתלב בשירות ההסדר, והחל ללמוד בעכו, בישיבת ההסדר "רוח צפונית". ישיבה זו שמה לה למטרה לחזק את היישוב היהודי שבעיר, בד בבד עם לימודי קודש ועם הכנה לצבא. נאור ראה בחברותו בישיבה שליחות וייעוד, והאמין מאוד בדרך שבחר בה. גם בסביבתו החדשה בלט בענוונותו, בצניעותו ובמסירותו. הוא נהג להשכים קום ומדי בוקר בבוקר היה הראשון לפתוח את שערי בית הכנסת. בשעות הפנאי המעטות שהיו לו, התנדב נאור לעזור בחלוקת מזון למשפחות נזקקות, הן בעכו והן בהרצליה. ב-25.3.2008 התגייס נאור לחיל ההנדסה הקרבית והשתלב בגדוד 605, במחלקת בני ישיבות ההסדר. במהלך שירותו התבלט במצוינותו ובנכונותו להתנדב ולעזור, וכדרכו – עשה הכול בצניעות ובמסירות. גם כאן התחבב מאוד על חבריו ועל מפקדיו. אלה האחרונים מספרים כי נאור היה לוחם מקצועי וכי בלט בקורס הרגמים, שהספיק לסיים בהצלחה. במכתב מאת הרמטכ"ל שהתקבל בבית המשפחה נכתב כי "נאור היה דמות נערצת במחלקה והתנדב לכל משימה ופעילות. הוא תואר כאדם חכם, עדין נפש ובעל רמה אישית גבוהה אשר ערכיו – בהם אהבת האדם והארץ – הנחו אותו בכל מעשיו." נאור נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"א באב תשס"ח (22.8.2008), והוא בן עשרים וארבעה חודשים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר הורים, אח ואחות. בעלון תנועת בני עקיבא בהרצליה, כתבו חבריו של נאור דברים לזכרו: "כשאדם נפטר יש הרבה דרכים להגיב על כך. אפשר בצעקה גדולה ומרה אפשר ביללה, אפשר בבכי ללא מילים שאומר הכל, אפשר בקינה ואפשר גם בשתיקה- תגובה אילמת ודוממת שמשדרת הלם תדהמה וחוסר יכולת לעכל ולתפוס. ככה כולנו היינו השבוע- דוממים ושותקים מתקשים להבין איך חבר ובן אדם טוב כמוך הלך לנו פתאום. אנחנו מסתכלים אחד על השני ושואלים "מה? נאור כבר לא איתנו?! יכול להיות?!". נאור, ייקח לנו עוד הרבה זמן לעכל את מה שקרה כאן אבל תהיה בטוח שכל מה שלימדת אותנו בחייך- הדרך ארץ, המסירות לתורה, טוב הלב, הנחמדות בלתי מוגבלת החיוך התמידי, האהבה למוסיקה, היושר ועוד הרבה דברים גדולים וטובים שהיו בך אנחנו ניקח אותם איתנו ונמשיך את דרכך ולעולם לא נשכח!!! יהי זכרך ברוך. נאור, אחינו היקר, היית יותר מאח, יותר מחבר. היית כל מה שבן אדם שואף להיות ולא מצליח. המידות שלך היו דבר של להתגאות בו, וגם את זה לא עשית כי צנוע היית. היית מוכשר בצורה מדהימה ותמיד הקפדת שלא נפספס יום הולדת של אף אחד. אין מילים שיביעו את הצער שלנו על זה שלא תהיה עמנו יותר. עליך אנחנו שמחים שהלכת למקום טוב יותר, עלינו אתה בטח עצוב ודואג כמו תמיד. תודה לך על כל השנים שבהם לימדת אותנו כל כך הרבה על החיים. תמיד תהיה לנו למופת ותמיד נתגעגע. תשמור עלינו שם מלמעלה שנלך בדרך הישר. בדרך שאתה הלכת בה. של קיום מצוות, של אהבת הזולת, שמירת הלשון והעניים, עשיית טוב וזריזות למצוות. מה עוד יכול אדם לבקש? חבר כזה כל אחד היה רוצה. אין אחד שלא אהב אותך. אנחנו יודעים שהכל מכוון מלמעלה ואלוקים לקח אליו את הכי טוב הפעם. תהיה מאושר בעולם החדש שאתה נמצא בו ואנחנו ננסה לקבל עלינו את מידותיך הטובות. תמיד תהיה בלבנו אח יקר. לא נשכח אותך לעולם. החברים. לזכרו של נאור נכתב שיר שפורסם באינטרנט. השיר נכתב על ידי שירה בשן, ידידה של נאור: נאור הדמעות נופלות מכובד הראש כמו היו המקלות מכים על התוף הייתי לוקח את כולם אל הלב אם היה בו מקום פנוי מכאב הבכי צועק, רק לשמור על השקט תיקרע הקריעה, יקדשו את הצדק הלוואי והייתי מתעורר מתוך שקר שהיית לידי מחייך שבסדר בין תופים ומצילות, בתוך שקט שעוטף, מקור האור הוא מושך, הוא סוחף, הוא שוטף והוא נמוג. אני רוצה להיאבק, להיאנק, לחמוק! א-לוהים! א-לוהים כל יכול! איך תמיד מגיע חושך מוחלט אחרי האור הכי גדול.

דילוג לתוכן