שליפקוביץ, תומר

בן נאוה ואפרים. נולד ביום ל' בחשוון תשל"ד (24.11.1973) בחיפה. כשהיה בן שלוש שנים נולדה אחותו, אורלי. תומר, שהיה מוכר לכל בשם "שליפקו", התחנך בבית-הספר היסודי "דינור" ובחטיבת-הביניים עירוני ג' בנווה שאנן. כבר כנער בלט בזכות אהבתו ללימודים וסקרנותו הרבה, שלא ידעה שובע. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "בסמ"ת" בהדר הכרמל שבחיפה, כשבתום כל אחת משלוש השנים זכה בפרס על הישגיו הגבוהים. לבית-הספר נהג תומר להגיע עם העיתון היומי, שהיה מקור לא אכזב להרחבת השכלתו וידיעותיו, ובשל כך הדביקו לו החבר'ה בתיכון את הכינוי "עיתונאיש". לתומר היו תחומי התעניינות רבים, אך תחביבו הבולט ביותר היה העיסוק בספורט. משחר ילדותו נהג לשחק כדורגל וטניס, ועסק בשחייה. באופן מיוחד אהב תומר את משחק הכדורגל: הוא הכיר היטב את כל שחקני הנבחרות השונות, ו"מכבי חיפה" ו"באיירן מינכן" היו הקבוצות המועדפות עליו. בין תומר לאחותו אורלי נרקם קשר מיוחד: שניהם אהבו מאוד מוזיקה, סרטים וכלבים, ונהגו לבלות שעות רבות יחדיו. הקשר האמיץ הלך והתהדק עם השנים, בין היתר בזכות גאוות היחידה של האחים ושל אריאל, בעלה של אורלי, ששירתו כולם בחיל-הים. תומר התגייס לצה"ל בשנת 1992, לאחר שעשה חיל בלימודיו כעתודאי. עד מהרה התגלה כחייל וקצין מעולה, הצטיין בחשיבה מקורית, ב"ראש גדול". ידע לתת מענה מהיר לכל בעיה, ומעל לכל – ניחן בקסם אישי מיוחד ובאהבה ענקית לזולת. במהלך שירותו מילא תומר תפקידים שונים, וכהרגלו – הצטיין בכולם. הוא זכה בהערכה רבה מצד מפקדיו, ותואר כ"קצין איכותי בעל ידע מקצועי ונורמות מעולות". במהלך שירותו, בשנת 1998, החל תומר את לימודי התואר הראשון בכלכלה ובלוגיסטיקה באוניברסיטת בר-אילן. במהלך לימודיו פגש את ליאת, ולאחר שלוש שנים וחצי של חברות, נשא אותה לאישה במאי 2001. תומר סיים את לימודיו באוניברסיטה בקיץ 2000, ומיד חזר לשרת בחיל-הים, כקצין לוגיסטיקה. הוא התבלט ביחידה בזכות כישוריו המקצועיים, וזכה בשבחים כאדם וכקצין. ביום העצמאות הנ"ג למדינה קיבל תעודת קצין מצטיין מידי מפקד בסיס חיפה. מפקדיו של תומר ביחידה תיארו אותו כקצין מבטיח, חסר פשרות, "בעל יכולת יוצאת דופן להבין את האחר תוך שניות, רצון כביר לעזור ולתמוך ברגעי לחץ מתפתחים ללא תנאי… קצין השייך לקבוצת הקצינים המציגה חזון, עשייה והישגים". על אף צניעותו של תומר, במסירותו הרבה הצליח לטעת במפקדיו ובסובבים אותו תחושת ביטחון, שהפתרון לבעיות יגיע מיד. בקרב חבריו לשירות נודע תומר בזכות אישיותו הקורנת, חיוכו המבויש וחוש ההומור הקולע שלו, שסייעו לו להשתלב במהירות ביחידה והפכו אותו לאחת מאושיות הפלגה. רס"ן תומר שליפקוביץ נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ד' בשבט תשס"ב (16.1.2002), לאחר שבעה חודשי נישואים מאושרים לליאת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. בן עשרים-ושמונה שנים היה בנופלו. הותיר אחריו אישה, הורים ואחות. במכתב תנחומים שנשלח למשפחה, כתב מפקד היחידה: "תומר שירת עימנו תקופה ארוכה. בפרק זמן זה בלט בתכונותיו ובמעלותיו המיוחדות. תומר היה קצין חרוץ שגילה מסירות, יכולת מקצועית גבוהה והיה נכון לכל משימה. תומר היה חברותי ובעל חוש הומור מיוחד וזכה להערכה רבה מפקודיו ומפקדיו."