שלום, דוד

בנם-בכורם של לאה ויצחק, נולד בשנת 1923 בעיר העתיקה בירושלים למשפחה חרדית ותיקה בעיר ומרובת ילדים. נוסף לדויד היו בה שני אחים ושבע אחיות. דויד למד בתלמוד-תורה ואחר-כך למד נגרות בבית-הספר למלאכה של "קרן בליליוס". דויד הפסיק את לימודיו באמצע ויצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. היה עלם ישר ונדיב-לב, מכבד כל אדם ומסור מאוד לחבריו. בשנת 1940 התגייס לנוטרות ושירת בשמירת תחנת- השאיבה בסריס ובתחנת-המשטרה באבו-גוש. בשנת 1942 עבר לעבוד בבתי-המלאכה של הצבא הבריטי בנמל חיפה. שאף להתנדב לשירות בצי הבריטי אך משנהרג אחיו בן ה20- (האח שהיה בתנועת בית"ר בנעוריהם), חזר הביתה, המשיך לעבוד בירושלים והיה תומך כמעט יחידי במשפחה. לאחר כמה שנים עבר עם המשפחה והתיישב בבת ים. דויד קיבל בהתלהבות את בשורת החלוקה שבאה מעצרת האו"ם ב-29.11.1947 ואחר-כך הקדיש את לילותיו לשמירה אחרי ימי עבודה. כשגברו הקרבות התגייס לשירות פעיל באצ"ל והשתתף בשמירה ובהגנה בבת ים, בכיבוש יפו ובקרבות על רמלה, לוד וכפר יבנה. אחרי הקמת המדינה צורף עם יחידתו לצה"ל. הוא סיים קורס עזרה ראשונה וסוף-סוף נתמלאה משאלתו הנושנה להתקבל לחיל-הים, והפעם תחת דגל ישראל. הוא שירת בפלוגת הנחיתה. בליל 17-18 ביולי 1948 נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית- עפא מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. בקרב זה שימש כחובש מחלקתי עד שנפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). תחילה נחשב נעדר, ורק לאחר למעלה משנה וחצי נמצאו עצמותיו. ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.