שכטר, שלמה

בן דבורה ואליעזר, נולד ביום ח' בניסן תרפ"ה (2.4.1925) בקהיר, בירת מצרים. אביו, בן להורים ילידי ארץ-ישראל, חזר עם משפחתו לארץ בהיות שלמה בן עשר שנים. שלמה סיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי ועבד בעיר, ובמלאות לו שמונה-עשרה שנה החליט לצאת להכשרה חקלאית בכפר. בהיותו בהכשרה בקיבוץ גינוסר שמע על קבוצה המתארגנת במסגרת הכשרה מגויסת בפלמ"ח. הוא הצטרף לקבוצה זו ואחרי שתי שנות שירות (תחילה ביגור ואחר-כך באפיקים) עברה הקבוצה כפלוגת-עבודה למושבה הרצליה. הקבוצה עלתה להתיישבות בעין זיתים ושלמה נשלח לעבוד בכנרת. בתקופה זו גמלה בלבו ההחלטה לחזור לבית הוריו בתל-אביב. עם שובו התמסר לעבודה כצבע וללימודים בשיעורי-ערב ושאף להיות קבלן-בניין. עם פרוץ מלחמת-העצמאות נקרא לחזור לפלמ"ח לחטיבת "הראל", ונשלח לליווי שיירות בדרכים. השתתף בקרב של שיירת נבי-דניאל ואחר-כך עבר קורס חובשים. לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק על-ידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום 8.4.1948 ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. מחלקת פלמ"ח שהשתייכה לגדוד החמישי של חטיבת הראל יצאה כתגבורת ואנשיה חיפו על נסיגת מגיני הקסטל. בקרב זה נפל, ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) בשעה שמיהר להגיש עזרה לפצוע. נקבר במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.