שכטר, מנחם

מנחם, בן שרה ופרץ, נולד ביום י' באלול תשי"ב (31.8.1952) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על שם א"ד גורדון ובבית-הספר התיכון בקרית-חיים. מגיל צעיר בלט מנחם בכושרו האינטלקטואלי, כשהתבטא במחשבה בהירה, בהגיון בריא, ביכולת ניתוח ובגישה מעמיקה ויסודית ללימודים. הוא הצטיין כתלמיד והרבה לקרוא. מעולם לא הניח מידו ספר בלי שקראו עד תום, וכך 'בלע' כמויות עצומות של ספרים בשטחים שונים: ספרות יפה, ספרות מדעית, ספרות קלה ו"בלשים". במשך שנים היה מנחם חבר בתנועת "הנוער העובד" ויצא למחנות עבודה בכל רחבי הארץ. הוא נהנה מאוד מהפעילות החברתית בתנועה ומהטיולים בנופי הארץ, שאהב מאוד. בבית-הספר התיכון היה פעיל בגדנ"ע-אוויר, הצטיין בבניית דגמי טיסנים ומטוסים והיה מדריך בגדנ"ע-אוויר. נוסף על כל אלה היה מנחם חובב ספורט, ובעיקר אהב משחקי כדור למיניהם. הוא אהב גם לצלם ולהאזין למוסיקה, היה אספן תקליטים מושבע, ובאוסף הגדול שלו ריכז תקליטים שונים ממוסיקה קלאסית ועד 'פופ'. מנחם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 ושירת בחטיבת 'גולני'. הוא עבר קורס מ"כים וקורס צניחה והיה, כדברי הערכת מפקדיו, חייל מסור וחבר נאמן. למרות שהיה בעל דעות פאציפיסטיות, מילא מנחם את תפקידיו בנאמנות ובמסירות ועלה בסולם הדרגות. תמיד היה ראשון בעוזרים לחבר ובמושיטים יד לנחשלים במסע מפרך ובאימונים הקשים שעברו בחטיבת 'גולני'. אחרי השחרור התכונן ללמוד בטכניון, בפקולטה לכימיה, ובחודשים האחרונים לשירותו כבר התכונן לבחינות הכניסה. מכל חופשה בבית יצא לגדוד כשהוא מצויד בספרים ובמחברות, וכך נהג גם כאשר הוזעק ליחידתו ערב יום הכיפורים. במלחמת יום הכיפורים לחם מנחם בגדוד 'ברק', בחטיבת 'גולני', בקרבות הבלימה והפריצה בחזית רמת הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע ונהרג בקרב נגד הסורים ליד הכפר בוקעתה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי מנחם היה "אחד המובחרים שבלוחמים".