שכטר, ישי

בן שרה-חיה (לבית בייגל) ויצחק-יהודה. נולד ביום כ"ה באדר תשל"ה (8.3.1975) בחיפה. השלישי בין ששת ילדי משפחת שכטר, אח לתמר, מנחם, רחלי, חגי ויעלי. ישי החל את לימודיו היסודיים בעיר הולדתו, בבית-הספר "יבנה" ובסיום כיתה ב' עברה המשפחה להר ברכה. שנתיים למד ישי בבית-הספר "נחלת צבי" באלון מורה וכשעברה המשפחה לקדומים, למד שנתיים בבית-הספר המקומי. בחטיבת הביניים ובתיכון למד בישיבה התיכונית בקרני שומרון וסיים במגמה הביולוגית. אביו, יצחק, היה בין הצנחנים שלחמו במלחמת ששת הימים בגבעת התחמושת בירושלים, והוא חינך את ילדיו ברוח אהבת הארץ וחשיבות השירות בצה"ל. ישי התגייס לצה"ל בסוף יולי 1993, לחטיבת הנח"ל, ועבר מסלול גיבוש לפלוגת ההנדסה. הוא הצטרף לצוות "מיכה", צוות אוגוסט 1993, ועבר טירונות חי"ר בבסיס האימונים של הנח"ל. ישי נבחר לתפקיד הקשר של מפקד הצוות, המשיך לאימון המתקדם של פלוגת ההנדסה בנח"ל, עבר קורס חבלה בסיסי והמשיך לקורס מפקדי כיתות ומש"קי חבלה. לאחר סיום המסלול יצא לקורס קציני הנדסה וקורס קציני חיל רגלים. בסיום קורס הקצינים חזר ליחידה ופתח את צוות "שכטר", צוות אוגוסט 1995, בפיקודו. הצוות הגיע למחצית המסלול ובחודש מרץ 1996 עלו ל"קו" בלבנון בפעם הראשונה. הם היו אמורים לסיים תקופה זו ביולי אותה שנה. ישי שכטר נפל בקרב בלבנון ביום כ"ג בסיוון תשנ"ו (10.6.1996). כוח של פלוגת ההנדסה מחטיבת הנח"ל, בפיקודו, יצא למשימת לילה יזומה. לפנות בוקר, ברכס עלי טאהר שבדרום לבנון, נתקלו בחוליית מחבלים שהיתה בדרכה לביצוע פיגוע, והתפתח קרב ירי ורימונים מטווח קצר. יחד עם ישי שכטר נפלו בקרב גם סגן ליאור רמון, סמ"ר עידן גבריאל, סמ"ר אשל אמיר בן משה וסמל יניב רואימי. ישי הועלה לדרגת סגן לאחר מותו. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הוא היה החלל הראשון שהובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בקדומים. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. הותיר אחריו הורים, שני אחים, שלוש אחיות, גיס – דוד ואחיין – עילי. לאחר נפילתו של ישי נולד אחיינו – אחישי-חי, הקרוי על שמו. בצעד יוצא דופן קיבל אחיו, מנחם, המשרת כקצין בקבע, את דרגות הסרן מידיהם של נציג צה"ל ואביו, בשעות שלפני הלוויית ישי. כתב מפקד היחידה: "ישי, גם כחייל וגם כקצין, היה דמות דומיננטית. מנהיג מטבעו. ישי היה לוחם מעולה, מפקד מצטיין, אהוד על חבריו וחייליו, המסירות שבו והדאגה לחייליו בלטו בצורה יוצאת דופן. ישי ברגישותו לסביבה ובשמחת החיים שלו היה לדמות חיקוי בעיני חייליו וחבריו ליחידה. זכרו של ישי יישאר בלבי ובלב חיילי היחידה". הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק כתב למשפחה: "ישי שירת כמפקד צוות בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כקצין חרוץ, מסור ומקצועי, בעל רמה אישית גבוהה, שנחשב ל'עמוד התווך' בפלוגה. ישי היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד. הועלה לדרגת סגן לאחר מותו. זכרו יהי נצור בלבנו תמיד".