שכטר, גרשון

גרשון, בן מרים ויעקב, נולד ביום כ"ט בניסן תשי"ד (2.5.1954) ברומניה, עלה לארץ עם הוריו בשנת 1960 ולמד בבית-הספר היסודי על-שם יוסף טרומפלדור ובבית-הספר התיכון העיוני בנהריה. גרשון עלה מרומניה עם כל בני משפחתו בהיותו בן שש והחל את חייו בארץ במושב אביבים שלגבול לבנון. עוד לפני ששלט היטב בשפה העברית כבר ניכר בכישרונותיו והיה התלמיד המעולה בכיתה. לאחר שהמשפחה עברה לנהריה, סיים גרשון את הלימודים בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון, והצטיין בעיקר במקצועות הריאליים, בהם היו ציוניו מעולים. גרשון היה נער חברותי, מתעניין בספורט ומקובל מאוד על חבריו ועל ידידיו. מטבעו היה בעל חוש הומור, שמח ועליז ותמיד עמד במרכז הפעילות החברתית, במסיבות ובטיולים שערך עם חבריו ברחבי הארץ. הוא היה קשור מאוד להוריו ולמשפחתו, נהג כבוד והערכה באביו ובאמו והבית היה לגביו מקור של גאווה ושל אחווה משפחתית. בביתו למד אהבת אנוש, כיבוד האדם והערכה למלאכת כפיים. נגעה ללבו העובדה שהוריו עמלים קשה לפרנסת הבית, ולכן ניצל כל שעה של פנאי וכל חופשה כדי לעבוד בכל מיני מלאכות ולסייע להורים בנשיאת נטל הפרנסה. גרשון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס תותחני טנק "סנטוריון" ושירת ביחידות קרביות שונות. בזכות הצטיינותו כחייל וכאיש צוות טנק הועבר לבית-הספר לשריון, שם שימש מדריך לתותחנות, למרות שהעדיף להישאר ביחידה הקרבית עם חבריו. גרשון היה מדריך מצוין ושימש דוגמא לחניכיו. "גרשון היה מהמעולים שבמדריכים ובחיילים ששירתו תחת פיקודי" כתב עליו אחד ממפקדיו בבית-הספר לשריון. בצבא קנה גרשון חברים רבים, שהעריכוהו על יושרו, על כנותו ועל מסירותו לחבריו. במשך כל תקופת שירותו המשיך לשמור על קשר אמיץ עם הבית ועם חבריו מתקופת הלימודים. במלחמת יום הכיפורים לחם גרשון בגבורה עילאית כשריונאי בפלוגת טנקים שהוטל עליה לבלום את טורי השריון של הסורים, שפרצו את קו ההגנה של צה"ל צפונית לקונייטרה ברמת-הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע ונהרג במהלך קרב שריון נגד הסורים במורדות המזרחיים של הר חרמונית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.