שי, ליאור

בנם השני של מזל ומוטי (מרדכי), אח לאפרת ולאוהד, נולד ביום י"ט באדר תשמ"ב (14.3.1982) בכפר סבא וגדל בהוד השרון. ליאור היה נשוי לתמר ואב לנועם. ליאור היה ילד פעיל מאוד, חברותי ובולט, וידע לשיר שירי פסטיגל ולדקלם סיפורים שסיפרו לו. בהיותו בן שש עברה משפחתו להתגורר במשק חקלאי ברמת הדר. העזרה שהושיט בעבודות המשק קירבה אותו לטבע ולאדמה. אהבת הארץ ונופיה שספג בבית הוריו תתממש בבגרותו, ולא יהיה שביל בארץ, גלוי או נסתר, שבו לא ידרכו רגליו. כבר בילדותו ניכרו תבונתו, סקרנותו וכושר הריכוז המעולה שלו. הוא ניחן בחוש טכני מפותח, הרכיב בקלות משחקים מורכבים ביותר ובנה טיסנים ודאונים. אביו מוטי עודדו לכך וניסה להנחותו לכיוון התעופה: "אך החלטת להפסיק כי אין לך מספיק זמן להשקיע בטיסנים וגם בכדורסל, ואתה מעדיף כדורסל. כבר אז ראיתי אותך שקול, וברצינות תהומית של ילד קטן נימקת לי את החלטתך ושכנעת אותי שאין מה להתעקש". ליאור היה ספורטאי מעולה, הִרבה לרכוב על אופניו ושיחק כדורסל בקבוצת הנוער "מכבי הוד השרון". חבריו לקבוצה הגדירו אותו כ"צלף השלשות". ליאור אהב את החבורה המצחיקה מהוד השרון. הנערים צברו אין-ספור חוויות משותפות ונותרו מגובשים גם בבגרותם. על ייחודיותו של ליאור מספר קובי בוארון, חבר ילדות: "אחד הדברים היפים ביותר אצל ליאור היה היכולת 'לחיות את היום' בלי עבר, מעט עתיד, אבל הרבה הווה. הוא תמיד ידע להעריך את מי שאהב, ולא פעם ידע לומר זאת או עשה מעשה שידעת מה חשיבותו. … הוא ידע לעצור ולבחור את סדר העדיפויות, לקחת את האחריות. … לפעמים היה נראה כאילו היו לו קוצים בישבן כאשר היה רץ ממקום למקום להספיק לעשות הכול. … שמחתי ואפילו לפעמים השווצתי לקרוא לליאור חברי, אבל התגאיתי יותר שאני חברו". ליאור התחנך בהוד השרון, למד בבית הספר היסודי "לפיד", בחטיבת הביניים "השחר" ובתיכון "הדרים". "נער בעל עוצמה אישית יוצאת דופן", אמרו מוריו. טלי מנקין, מחנכת ומורה לאנגלית, זוכרת תלמיד חכם ורציני: "בחור מיוחד, מהסוג שאנשים מעריכים ומעריצים מהצד בגלל הכוח הפנימי שלו. הוא לא היה מאלה שעושים הרבה רעש, אלא עשה הכול במצוינות שקטה ומבלי לנסות להתבלט". מורתו למתמטיקה מוסיפה: "תלמידים מצטיינים רבים עברו תחת ידי, אך תלמיד כמו ליאור – זה נדיר שבנדירים. לא רק חוכמתו הרבה, יכולתו האנליטית המדהימה, השקט, השלווה, הצניעות, העזרה לאחרים וההישגים הכי גבוהים, אלא גם האנושיות והבגרות שגילה כבר בגיל כה צעיר … נועם הליכותיו, הנימוס והעוצמה שהקרין גרמו לתלמידים ולמורים לאהוב ולהעריץ אותו". "לליאור תמיד היו תכונות של מנהיג, אבל הוא לא חלם להיות טייס", סיפרה אימו מזל. "הוא זומן למבדקים לקורס טיס, עבר אותם בהצלחה וכך נכנס לעולם שהקסים אותו". ב-19 ביולי 2000 התגייס ליאור לחיל האוויר. אביו ליווה אותו בדאגה ובמתח, "כי ידעתי שאתה הישגי וחששתי מאוד שתיפגע באם תודח" הסביר. חבריו לקורס, כינו אותו "שמרלינג" ("שמרלינג" הוא חוט איתו מנקים את הנשק וליאור תמיד חיפש חוט זה בין החברים וכך דבק בו הכינוי). הביטחון העצמי הגבוה, השליטה העצמית ועומק ההכרה בערך עצמו, נבעו מאמונה פנימית בדרך החשיבה שלו ובאינטואיציה. הוא הקרין מתכונותיו על הסובבים אותו, סחף אחרים והיה מושא הערצה לרבים. ב-2002 סיים ליאור בהצטיינות את קורס הטיס במגמת מסוקי סער (מסע"ר), ולאושרו הרב קיבל את מבוקשו והחל לשרת כטייס מסוק בטייסת יסעור 118, טייסת "דורסי הלילה" בבסיס תל נוף. סגן-אלוף צביקי, מפקד הטייסת, בחן את ליאור כדי לחוות דעתו על בשלותו. "הרגשתי כאילו מדובר באיש צוות מבצעי ולא בחניך בקורס טיס", קבע המפקד. בפעם הראשונה בתולדות החיל עבר "אפרוח" להטסת מסוק גדול ומורכב ישירות, בלי קורס אימון מבצעי. עד מהרה התגלה ליאור כעילוי בטייסת, בחור נדיר ומיוחד במינו. מיכה חברו ממקד: "השוני ממה שהכרנו בא לידי ביטוי בבגרות שלו ובהתנהלות בגובה העיניים. התנהלות עניינית ולא בהמעטה עצמית של חניך מול אישיות בכירה כמו מפקד טייסת יסעורים". בעת שירותו בטייסת חברים כינו אותו "אל יווני" בזכות שלוותו. ליאור נהג לארגן טורניר כדורסל וגם כאן בלטו הגינותו ונעימותו. בלימודיו ובעבודתו היה ליאור פרפקציוניסט. בקורס הטיס הקשיב בריכוז, התאמץ להבין את הנוסחאות וכשזיהה טעות לא ויתר, עד שהצליח להגיע לנוסחה הנכונה, כדי שהמדריך יוכל לתקן את התדריך. כטייס צעיר בטייסת כתב תוכנה באקסל לתכנון דלקים "ארוך טווח". בהמשך שירותו בטייסת הסביר לכל חניך בסבלנות, בזמנו הפנוי את התוכנה. ליאור צבר שעות טיסה רבות, שיפר את מיומנותו והפך לדמות מובילה ומוערכת בטייסת. התייעץ, למד מכולם ביסודיות, בחריצות ובשקט, עד שהתעלה על מוריו. בשנת 2006 הוכשר ליאור כמדריך טיסה. הוא אהב מאוד להדריך והִקנה לחניכים את הערכים שהאמין בהם, עד שפרשו כנפיים והמריאו. ליאור ידע לפקד על אנשים בזכות אישיותו החיובית, האצילית והכובשת. על שיתוף הפעולה בין מפקד קורס "ראשוני" מסוקים בבית ספר לטיסה, לסגנו ליאור סיפר עומר "הייתה הרמוניה בינך לבין קפטוב– בזמן שהוא הרביץ תורה בחניכים … אתה תפעלת מכונה משומנת של מדריכים, חניכים, מסוקים, אזורים, זמנים, סילבוסים… ובעיקר, גרמת לזה להיראות קל. היווית סמכות מקצועית וערכית עבור החניכים כמו גם המדריכים". "בכל מה שהוא נגע הוא הצליח", סיפר שותפו וחברו: סגן משה "תמיד נשאר עם הרגליים על הקרקע והאף שלו לא היה בעננים. הפקודים שלו אהבו אותו והעריכו אותו גם מקצועית וגם כבן אדם". ליאור הפך לחלק מחייהם. מעמדת עמית עבר לעמדת המפקד ועל כך מעיד יגאל: "ליאור לימד אותי להדריך ואני חייב לו הרבה מאוד על כך. זו יכלה להקת תקופה מלאה באגו ויחסים מתוחים (מפקד ופקוד), אבל כמובן שאין סיכוי שכך יהיה עם האדם הכי נטול אגו שאני מכיר". ביוני 2006 הכיר את תמר, לימים אשתו. ובהתרגשות שיתף את כל סובביו וגם את מפקדיו שתמר היא "הדבר הכי טוב שקרה לו". תת-אלוף רפי פרץ, מדריך טיסה ולימים הרב הראשי לצה"ל, השיאם באוקטובר 2008: "גם אני מאלה שטסו איתך, הדריכו אותך. … נפגשתי בצניעות ובמקצוענות, בנעימות ובנחישות. אהבתי אותך אחי היקר, יקרת לי מאוד. בביישנות העדינה שלך, באת אליי ואמרת לי, 'זאת תמר, אנחנו מתחתנים, אפשר שתחתן אותנו?' כמה שמחתי על הזכות הזאת, כמה ראיתי את אהבתכם, כמה ראיתי את טוב חייכם המשותף. היינו במעמד גדול, מיוחד, נפלא, שניכם בתווך. בירכתי אתכם מתחת לחופה. בשנת 2008, בתום שירות הקבע, ראו בו רבים מועמד לתפקידי פיקוד מובילים, אך ליאור בחר לצאת לחופשה ללא תשלום, והחל בלימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב. הוא נהנה מאוד מלימודיו, וחש חופשי יחסית לעומס שחווה בטייסת. ליאור סיים את השנה הראשונה בהצטיינות יתרה. אמנם נהנה מן האזרחות ומן השהייה בביתו בעיר לצד תמר, אך אהבתו הגדולה לטיסה, גרמה לו לעצור את לימודיו. בשנת 2009 חזר לשירות קבע כסגן מפקד טייסת (סמ"ט) ב' ב"דורסי הלילה". ליאור תכנן להתפתח במסלול הפיקודי החשוב והמאתגר ולתרום ככל יכולתו, ולהשלים את לימודיו עם סיום התפקיד. במרס 2010, עם לידת בנו נועם, הפך ליאור לאב נרגש, גאה ומאושר. הוא טיפל בתינוק מלידתו בידיים בוטחות ורגישות, הביא אותו לטייסת והציג אותו בפני חבריו בבסיס. הוא צילם כל רגע ותיעד את הפלא. על העונג בעבודה עם סמ"ט ש"יודע להפריד בין עיקר לטפל, שהעבודה איתו מרגישה שיש לכולם מטרה משותפת, שהכול על מי מנוחות", סיפר בנכו והוסיף: "מכל ההישגים שלי בתפקיד ומכל חוות הדעת ומכל ההמלצות, לא היה דבר ששימח אותי מעולם כמו לשמוע את תמר מספרת לי איך ליאור נהנה לעבוד איתי, איך הוא נהנה לטוס איתי". "הפכת להיות איש צוות אוויר כחול, אך ראיתי כיצד אתה אוהב ומעריץ את הירוק", ספד לו מוטי אביו, "איש שטח מעולה, גדלת עם שורשים באדמה. אהבת הארץ ונופיה היו מושרשים בך וזה מילא את ליבי גאווה. … סיפרת לי כיצד אתה נהנה לטוס קרוב לאדמה, לראות את הוואדיות, ההרים והנוף מסביב. לנחות בנקודות מעניינות ובכל רגע אפשרי לצלם את הנופים. היית מאתר נקודות מיוחדות מהאוויר ויוזם טיול רגלי לשם לאחר מכן עם חבריך". כך התחילה מסורת טיולי הג'יפים, ליאור סיפר לחברו גיל בהתלהבות: "טסתי מעל מקום מדהים שחייבים לראות מקרוב". הוא תיאר בציוריות איך ריחף בגיא יפה ועמוק במדבר יהודה. למחרת בבוקר כבר היו בדרכם לשם. ליאור דאג להתקשר לטייסת, בירר את רמת הסיכון הביטחוני באזור ותכנן את הטיול לפרטיו לפי ההנחיות. טיול הג'יפים היה מוצלח כל כך, ושבועיים אחריו הם נסעו שוב למדבר, העלו את רמת הקושי והקבוצה גדלה משני ג'יפים לארבעה. הקבוצה המשיכה לטייל יחד לאורך תקופה. "הסמכותיות שלו באה באופן כל כך טבעי שלאף אחד לא היה ספק מי המבוגר האחראי, שידאג שנגיע לכל היעדים שבתכנון ועוד תוך עמידה בלוח זמנים", אמר גיל בטיוליהם הרגליים פגשו ליאור וחבריו לא פעם מטיילים שנקלעו לסכנה. הם סייעו להם בסבלנות, חילצו וליוו אותם עד סיום המסלול כדי לוודא שכולם בריאים ושלמים. ליאור היה טייס מצוין, קצין מעולה ומעל לכל – בן אדם. הוא התייחס לכולם בכבוד, העיר בעדינות ובחיוך ביישני ועמד על שלו. בתפקידו כקצין ניווט כטייס צעיר בטייסת שלט בהפעלת ופיקד על שלוש מש"קיות הניווט בנימה אבהית – הקשיב, דאג, גונן וגם ידע להציב גבולות. בהמשך דרכו כסמ"ט ב' פיקד על אנשי המילואים והם מצאו בו חבר רגיש ובר שיח למרות פער הגילאים. הוא התחשב בבעיותיהם בעבודה או בבית, והפך עולמות בניסיון לבנות לו"ז שיתאים לכולם. דן, טייס מילואים בטייסת "דורסי הלילה", מעיד: "מתחילת דרכו סומן ליאור על ידי המפקדים כמצטיין. … משכמו ומעלה, שיוכל להגיע לאן שרק ירצה. כל משימה שלקח על עצמו בוצעה באופן מושלם, יחד עם זאת היה ליאור מן הצנועים שבצנועים. תמיד כשהיה מצליח לבצע תרגיל טיסתי קשה שאחרים היו מתקשים בו, היה מקטין את גודל ההישג האישי שלו בכדי לא להביך את המתאמנים הנוספים. מקצוען אמיתי הדורש וחוקר בכל עניין ושאלה עד תומם. גם אחרי שעזב את הטייסת לבית הספר לטיסה, כשרציתי לדעת איך מפעילים מערכת מסובכת כלשהי, הייתי פונה אליו כי לא הייתה מערכת במסוק שלא שלט בכל רזיה. … עברתי עם ליאור גם רגעים מפחידים כשטסנו ביחד במבצע 'חד וחלק' במלחמת לבנון. … ליאור גילה קור רוח ומקצועיות … ביצע את החישובים בדיוק מושלם, הפגין קור רוח ונסך בי ובצוות תחושת ביטחון אדירה. … בדרכו ובמעשיו שיקף דור עם גישה מקצועית ותכליתית אך גם חיובית ו'קלילה' לעולם הטיסה ולחיים בכלל. דור שמבין שאפשר להמשיך לשפר ולהשתפר אך גם ליהנות מן הדרך". ששת חבריו לקורס מסע"ר (מסוקי סער) ספדו לו: "תמיד נשאנו אליך עיניים ומבט. מתוך חבורה מגוונת וחזקה שכזאת, אתה היית התגלמות כל המעלות שבכולנו, כל החוכמה, כל הכישרון והיכולת … בעשר השנים שחלפו לנו ביחד מעולם לא שמענו אותך מרים את הקול או צועק. מעולם לא חזינו בך מתנשא על אדם אחר. מעולם לא סירבת לבקשת עזרה וסיוע. מתחילת הדרך, ובפרט מאז המוות של דניאל גומז … היית עמוד האש בראש המחנה הקטן שלנו". במלחמת לבנון השנייה נהרג חברו הטוב של ליאור, רס"ן דניאל גומז שמסוקו הופל בשטח לבנון. ביולי 2010 יצא ליאור לדרום-מערב רומניה במסגרת שיתוף פעולה בין הצבאות. הוא התרגש לקראת טיסת האימון, כי חיכה לה זמן רב והיה בין מתכנניה. ביום ט"ו באב תש"ע (26.7.2010), במהלך האימון ובמזג אוויר ערפילי בהרי הקרפטים, התרסק מסוק היסעור שבו שהה ליאור וכל אנשיו נספו. רב-סרן ליאור שי נפל בפעילות מבצעית זו. בן עשרים ושמונה היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי נווה הדר בהוד השרון. הותיר אחריו אישה, בן, הורים, אחות ואח. עם ליאור נפלו אלוף-משנה דניאל שיפנבאור, סגן-אלוף אבנר גולדמן, רב-סרן יהל קשת, סרן ניר לקריף, רב-סמל ראשון אורן כהן והמשקיף הרומני קפטן סטפן קלאודיו דרגנה. בית ספר "הדרים" בהוד השרון קיים מדי שנה את "מרוץ שי"ר" לזכר הבוגרים שנפלו באסון המסוקים ובלבנון. בעת לימודיו בשנת 1999 השתתף ליאור במרוץ. כנער התעניין מאוד באסון המסוקים שאירע ב-1997, ועם בואו לטייסת היסעורים שמסוקיה היו מעורבים באסון, אסף חומר מחקירת האירוע והכין מצגת על התאונה ועל מסקנותיה שנועדו למנוע הישנות תאונות מעין אלו. במשך שמונה שנים הרצה בהתנדבות בפני מאות תלמידי התיכון שלמד בו כחלק מ"מרוץ שי"ר", ולא ויתר גם כשהיה עמוס בעבודה או בלימודים. בסרטון שערך בעצמו מתועדים אימוני החיל ברומניה משנים קודמות, וביצועים מרהיבים של טייסי מסוקים. בין תחביביו אהב גם לערוך סרטים ועשה זאת במקצועיות. ליאור העשיר את התלמידים בידע, העלה את רמת המוטיבציה לגיוס, וענה בחיוך ובנחת לכל השאלות. לאחר מותו שונה שם המרוץ ל"לשי"ר". שנה וחודשיים לאחר ההתרסקות, הגיעו המשפחות השכולות אל הרי הקרפטים ברומניה לטקס חשיפת האנדרטה שהוצבה במקום. משפחת שי קבעה לוח זיכרון לנופלים בנקודת ההתרסקות.