שילוני אלמוג עשהאל

בנם של מיכל ויוסף חי. נולד ביום כ"ז בתשרי התשנ"ה (2.10.1994) בירושלים. אח ללידור, סהר, אוריאל ותהילה. אלמוג עשהאל הגיח לאוויר העולם חמש דקות אחרי סהר, אחיו התאום. אלמוגי – כך נקרא במשפחתו. עד שמלאו לו שנתיים, התגוררה משפחת שילוני בירושלים, אז העתיקה את מקום מגוריה לעיר מודיעין.אלמוג עשהאל היה ילד ביישן, שקט ומופנם, מתון ושקול מאוד במעשיו ובמילותיו. משקפיו הפכו לסימן ההיכר שלו משחר ימיו, כיוון שהרכיבם החל מגיל חמישה חודשים. עוד בתקופת ילדותו המוקדמת, אם נחבל או נפגע, כמעט לא בכה או צעק. כבר בגיל כה צעיר טובת האחר עמדה לנגד עיניו, והוא נמנע מלעורר דאגה מתוך התחשבות. מכיתה א' ועד ח' למד בבית הספר היסודי "חינוך עצמאי" ביישוב חשמונאים. הוא היה ילד חייכן ואוהב, בעל לב חם, המרבה לנשק ולחבק. הוא היה שלֵו ועצמאי מאוד, והמעיט בבקשת עזרה. אביו סיפר שבנו היה "שקט וקשוב, מבטו כה נבון, חיוכו כובש כל לב, ממש להתאהב. ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, שואל על מנת ללמוד באמת. תלמיד חכם ונבון. מוסרי, איש אמת, דבק ונחוש להצליח". מבין האחים התאומים, היה סהר הבולט, הפעיל והנמרץ יותר. אלמוג עשהאל המופנם גדל ב"צילו". השניים הרבו לבלות יחד, הם חלקו חדר, למדו באותה כיתה, טיילו יחד ברכיבה על אופניים ביוזמת אביהם ובהשתתפותו, רבו לא פעם וגם הגנו זה על זה ובעיקר היו קשובים האחד לצרכי האחר. השניים פיתחו הומור פנימי מיוחד. בראשית לימודיהם בכיתה ט', פנה כל אחד מהם למסלול נפרד. אלמוג עשהאל עבר לפנימייה של ישיבת "אור ברוך" בירושלים. או-אז התגלו בו צדדים חבויים. הוא היה מסור מאוד ללימודיו והתעלה במיוחד בלימוד תורה. ראש הישיבה הוקיר מאוד את פועלו ואלמוג עשהאל הפך במהרה לדמות משמעותית בנוף הישיבה, הן מן ההיבט הלימודי-תורני והן מן ההיבט החברתי-ערכי. הוא ניחן בחוש הומור מפולפל מאוד שהרשים את חבריו הקרובים. אלמוג עשהאל רכש חברים רבים גם בשכונת מגוריו וזכה למקום של כבוד בקהילתו, על שום אישיותו הממגנטת. הוא חבר לבניו של הרב אליהו אלחרר, רב העיר מודיעין. יחדיו איגדו סביבם ילדים ובני נוער, והפליאו בעשיית מצוות כדוגמת גמילות חסדים, איסוף אריזות מזון לנזקקים לקראת החגים וחלוקתן. בהיותו בן שש-עשרה, עם תום לימודיו בכיתה י', החליט לעבור לישיבה שבה יוכל ללמוד גם מקצועות חול, בהם יוכל לגשת לבחינות הבגרות. אלמוג עשהאל נקלט בישיבת "ידידיה" שבגני תקווה. במהלך שנתיים שקד רבות על לימודי המדעים המדויקים ומדעי הרוח והחברה, כדי להדביק את הפער הגדול שבינו ליתר התלמידים. זאת, תוך שהוא מצליח לסחוף אחריו רבים מחבריו לישיבה, כיוון שהיה דומיננטי ובעל תכונות מנהיגוּת בולטות. אלמוג עשהאל הצליח והגיע להישגים נאים בבחינות הבגרות. על אף הקושי שחווה מעצם עזיבת בית ההורים, שנים אלה עיצבו לטובה את אישיותו, חישלוהו והפכו אותו לעצמאי ולאחראי. בזכות שליטתו במתמטיקה, היטיב ליישם את כישורי הגימטרייה בהם ניחן ומצא רבדים נוספים של משמעויות במילים, במשפטים ובפסוקים שלמים. הדבר הפליא את זקני הקהילה ביישובו, אשר הרבו להתפלפל עמו, תוך שהוא מפגין בפניהם את ידיעותיו, בשקט ובצנעה האופייניים לו. כצאצא למשפחת שילוני, שאהבת ישראל נר לרגליה, היה ברור לאלמוג עשהאל כי עם תום י"ב שנות לימודיו, יפנה לפעילות התנדבותית ולאחריה יתגייס וישרת נאמנה את מדינתו, בתפקיד המשמעותי והמאתגר ביותר אותו יוכל למלא. שני סביו ואביו שירתו כחיילים קרביים, ושני דודיו – כקצינים. אך הפרופיל הצבאי שנקבע לו הִקְשָה על קבלתו לתפקידים הקרביים אותם רצה למלא. הוא לא ויתר, וטרח לשפר את כושרו הגופני והמנטלי. בביקור בבסיס נבטים, נחשף לפָּלְגָת "מגני הנגב" הכפופה לגף ההגנה הקרקעית אשר בטייסת תעופה, וחזר מוקסם. הוא הפך "מורעל" אמיתי וכיוון את כל מאמציו להתקבל לשורות הפָּלְגָה כלוחם מן המניין, מטעם "נצח יהודה", וזאת מעצם מעמדו כחייל חרדי. כעבור עשרה חודשים של שירות התנדבות, התגייס אלמוג עשהאל ב-21.3.2013. אחרי הטירונות, עבר סדרת הכשרות תובעניות בבית הספר למקצועות החי"ר (חיל רגלים) של חיל האוויר, במטרה להפוך ללוחם מקצועי ומיומן בפָּלְגָת "מגני הנגב". במהלך הכשרות אלו רכש חברי אמת רבים. הוא בלט לטובה בביצועיו המבצעיים בקורסים השונים, ובייחוד בקורס מ"כים (מפקדי כיתות). אלמוג עשהאל פעל במלוא הנחישות למען השגת מטרותיו, ביושר ובכנות, בלי ללכת רכיל. באותה תקופה הוא גם חיזק ועודד את אחיו התאום סהר, עת שסייע לו להחליט על אופיו של שירותו הצבאי. במהרה, הפך אלמוג עשהאל ליד ימינו של מפקד הצוות, ויכולות המנהיגות שלו באו לידי ביטוי. חבריו לצוות מעידים שלא קפא על שמריו, תמיד היה בפעולה, תוך שאיפה מתמדת להביא לשיפור המצב הקיים. כולם כאחד מעידים על אופיו החזק, על טוב ליבו ועל עיניו הכנות. לאחד המסעות יצא אלמוג עשהאל כשהוא סובל מכאבים בברך. המסע החמיר את מצבו, אך חרף הכאב העז, לא התלונן, לא ויתר והמשיך בנחישות עד תום המסע, תוך שהוא משמש לחייליו דוגמה ומופת. הוא הפך למפקד נערץ ולדמות לחיקוי. מידותיו של אלמוג עשהאל הפכו לשם דבר בעיני מפקדיו וחייליו. חבריו וחייליו העידו כי לצדו הרגישו בטוחים יותר במשימות המבצעיות במהלך מבצע "צוק איתן", בקיץ 2014. הוא נסך רוגע ואופטימיות, במיוחד בשעות קשות. כמ"כ, מפקד כיתת לוחמים, היה אלמוג עשהאל ידוע כמי ששם את רווחת פקודיו בראש סדר העדיפויות. הוא האמין בלב שלם שלוחם שבע, שמצוקותיו מקבלות את מלוא תשומת הלב, הופך ללוחם נאמן, מיומן, איכותי ומקצועי הרבה יותר. לדוגמה, הוא הקפיד על בריאות השיניים של חייליו, ולפעמים אף ויתר על זכותו לקבל את אותם הטיפולים. הוא עמד בתוקף על מימוש זכויות חייליו בשיחות שניהל עם המפקדים הממונים עליו, וניכר היה שטובת פקודיו קיבלה תעדוף בולט, על פני טובתו עצמו. מפקדיו העידו כי לא ניתן היה לעמוד בפני קסמו האישי ועיניו הכנות והטובות. אלמוג עשהאל נחשף לרקע האזרחי הקשה שבו גדלו אחדים מחייליו. הוא אימץ רבים מהם לליבו ואף לביתו. בייחוד היה רגיש לאוכלוסיית החיילים הבודדים. הם שטחו בפניו את סגור ליבם, כי ידעו שאלמוג עשהאל לא מרפה, נכנס לעומקן של בעיות על מנת לפותרן ומצליח בכך. אביו של אלמוג עשהאל סיפר שבנו חשב כי לא ייתכן להשאירם לבדם בשטח בחופשות, ושכנע את הוריו: "אימא, אבא, אין לכם מושג כמה סבל לצד רצון לתרום יש אצל החיילים האלה". הוא אירח חיילים בודדים בביתו בסופי השבוע ודאג לכל מחסורם. חייליו, בני גילו, כינו אותו "אבא", בזכות יחסו החם והדואג. ביציאותיו הקצרות לביתו – אפילו אחרי שבועות ארוכים בשירות – עם הגיעו לשכונת מגוריו במודיעין, הקפיד לבקר קשישה שכנה במטרה לסייע לה, עוד בטרם הגיע לביתו. טרם גיוסו, סעד מפעם לפעם את בעלה הקשיש, ועתה המשיך במסורת הביקורים. כשבא באיחור לברכהּ בשנה טובה, התנצל על שלא יכול היה לבוא קודם לכן, מאחר ושהה ביחידתו. אנושי היה ואכפתי. בית הכנסת תפס מקום של כבוד בחייו של אלמוג עשהאל, הוא פעל לטובת המקום ולרווחת אנשיו, מתוך תחושת שליחות ובענווה. מעולם לא התפאר במעשיו הטובים. כיבוד הורים היה ערך עליון בעבורו. כששב לביתו לחופשות מהצבא – במקום לישון עד מאוחר ולהשלים שעות שינה, התעורר בשבת עם שחר, הקפיד ללוות את אביו לבית הכנסת ולשהות במחיצתו מראשיתה של התפילה ועד סיומה. אלמוג עשהאל ראה בכך זמן איכות משותף. בן מסור היה, חבר נאמן לאביו ובר שיח. עם אמו, מיכל, אהב אלמוג עשהאל לבשל מגיל צעיר. המטבח היה תחום השמור רק לשניהם. היא סמכה עליו בכול, אפילו בניקיון הבית ובעזרה בהכנות הרבות לפסח. עם לידור, אחותו הבכורה, ניהל בבגרותו שיחות רציניות ומשמעותיות שהותירו בה חותם ממשי. גם לאחיו הצעירים, אוריאל ותהילה, הקדיש מזמנו, ליטף במגע החם האופייני רק לו ושיחק איתם בהנאה מרובה. נוי חילו, בת זוגו של אלמוג עשהאל בשנתיים האחרונות לחייו, הפכה אותו למאושר באדם והוא העניק לה כל שיכול היה, בכדי לעשותה גאה ואהובה. הוא ייחל ליום שבו יישא אותה לאישה. לקראת נישואיו שתוכננו לאחר שישתחרר מצה"ל, נהג אלמוג עשהאל באחריות כלכלית, והפריש בכל חודש סכום ממשכורתו הצבאית הצנועה, לטובת חיסכון לקראת חייהם המשותפים העתידיים. עצמאותו הייתה חשובה לו והוא היה מיושב ומחושב. נוי סיפרה: "בתחילה הייתה זו ידידות רגילה, רק מקץ שנה הפכנו באופן רשמי לזוג, זוגיות מופלאה שנמשכה שנתיים וחצי … עוד מראשיתו של הקשר, נחשפתי לאישיותו העדינה, הבוגרת והמיוחדת. האופן בו היה מנשק את ידי, בעת יציאתנו מבית הכנסת, היה כה אצילי ומכבד… היה לי ברור שאדם בעל סולם ערכים כשלו, אני רוצה כאב לילדיי. … אלמוג עשהאל הזמין אותי להשתתף בשיעורי תורה שונים, ובכדי שארגיש יותר בנוח היה מלווה אותי אליהם בעצמו. … הוא פקח את עיניי לקסמה המיוחד ולרבדיה הרבים של הדת היהודית. … הייתה לו היכולת להעלות חיוך על פניי כשאני זעופה, ודי היה בהפניית מבט קצר אל תוך עיניו הטובות בכדי שיגרום לי לחייך. הוא השרה עליי רוגע ושלווה … לאחר גיוסו לא ויתר וניצל כל הזדמנות, גם אם קצרצרה, בכדי להשקיע בפיתוח הקשר בינינו. הזוגיות שלנו הוצבה במקום מאוד גבוה מבחינתו, ולא אחת היא באה על חשבון הזמן שיכול היה להקדיש לחבריו. דבר זה ריגש אותי מאוד וגרם לי להבין עד כמה אני חשובה לו ומשמעותית עבורו." ביום י"ח בחשוון תשע"ה (10.11.2014), חזר אלמוג עשהאל מחופשה והתייצב במחנה צריפין לצורך בדיקה. בסיומה, נסע לתחנה המרכזית בתל אביב, ומשם צעד למתחם תחנת הרכבת "ההגנה", בדרכו דרומה לבסיסו. בדרכו, תקף אותו מחבל מאחור בדקירות סכין, במטרה לחטוף את נשקו ולפגוע בעוברי אורח נוספים. אלמוג עשהאל נפגע אנושות מהדקירות, אך לא ויתר, הפגין תושייה רבה ובכוחותיו האחרונים נאבק במחבל ומנע מנפילת נשקו לידיו. עוברי אורח שחלפו במקום הניסו את המחבל והזעיקו עזרה. אלמוג עשהאל פונה לבית החולים "שיבא" שבתל השומר במצב קשה, ומקץ שעות ספורות נפטר על שולחן הניתוחים. אלמוג עשהאל שילוני נפל בפיגוע חבלני. בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים. לאחר מותו הועלה אלמוג עשהאל לדרגת סמל-ראשון; ומקץ ארבעה חודשים בקירוב, העניק מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, תעודת הערכה למשפחת שילוני, על גילויי אומץ הלב, האחריות והדוגמה האישית שהפגין בנם. בתעודה נכתב, בין היתר: "סמל-ראשון אלמוג עשהאל שילוני, זכרו לברכה, הראה במעשיו דבקות במשימה לאור המטרה ונכונות ללחום ולבצע את תפקידו תוך סיכון אישי". יוסף חי, אביו, ספד: "בן עוולה שתקף בחרבו השלופה במפתיע מאחור, כצפוי מפחדן ומוג לב. אלמוג לא ויתר, הקריב את גופו הטהור ושמר על נשקו על מנת שלא ייפגעו נוספים חפים מפשע. כל כך מתאים ואופייני לשלמות שהפגין כל חייו. ילד זך, המאור הגדול, עמוד בתפילה שנוכל לעמוד באובדן. הקורבן שנעקד חיבר את כל עם ישראל." בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שלח מכתב תנחומים להוריו ובו כתב: "שמעתי בזעזוע עמוק על רציחתו של בנכם, סמל-ראשון אלמוג עשהאל ז"ל, בידי מחבל בן עוולה. עם ישראל כולו דואב על גדיעת חייו בטרם עת. ממה ששמעתי אודות אלמוג, אני למד על צעיר אידיאליסט בעל לב זהב שאהב לעזור לכל חבריו ומכריו. אלמוג היה אח אהוב ובן מסור שקיים את מצוות כיבוד ההורים ככתבה וכלשונה. הוא היה עבור כל בני המשפחה מקור לגאווה אין סופית." סגן-אלוף א', מפקד טייסת תעופה בבסיס נבטים, ספד לו: "אלמוג, בחרת בדרך לא פשוטה, בחרת להתגייס ולשרת כלוחם בצה"ל, להיות שותף לתרומה להגנה על הבית והעם היושב בו, מתוך תחושת שליחות ומחויבות כלפי המדינה. אלמוג, אתה חייל מצטיין, מוביל, אהוב ואהוד על מפקדיך, חבריך וחייליך. תמיד עשית ופעלת מתוך אמונה וגם כשהיה קשה, ידעת להתמודד ולהוות דוגמה אישית עבור חייליך וחבריך. … עם מנוע פנימי הדוחף אותך חזק קדימה… היו מחשבות שאולי תצא לקורס קצינים, אך תכננת להקים בית עם אהובתך נוי. אלמוג, אתה לוחם, מפקד ובראש ובראשונה – אדם. אדם בעל לב טוב ורחב, שאינו אומר 'לא'… כמפקד, תמיד דאגת לטפל באופן אישי בחייליך, עד אחרון הפרטים, הזמנת אותם לארוחות חג ולשבתות בבית משפחתך האהובה, וכל זאת בצנעה ובשקט שכל כך מאפיינים אותך." סמל משה עמר, חברו לצוות, הזכיר: "מעשיך הטובים, להם היינו עדים, הדאגה לחבריך ולחייליך, הטיפול המסור שהענקת ממש כאילו היו ילדיך, הקשיים והחוויות שעברנו יחד, שהם בעצם חלק ממך, אך גם חלק מאתנו – אנו לא נשכח אותם לעולם! לעולם לא נשכח את החיוכים שהיית מפזר בחינם ובאהבה אין קץ, את פניך … עיניים כל כך טובות, מלאות אהבה ונתינה, וחיוך נדיר … ברגעים הקשים, בטירונות, באימונים … היית שם בשבילנו, מחזק ומעודד עם החיוך והמשפט הקבוע שלך 'הכול בראש, נשמה'. … עוד ארבעה חודשים היינו אמורים לחגוג יחד את יום השחרור שלנו, וכמה חודשים לאחר מכן גם את החתונה שלך עם נוי, בחירת לבך. איך כל הזמן דיברת אתנו על זה, תכננת, חשבת, התרגשת … מהיום תחושת הגאווה שלנו ללכת עם המדים האלה רק תגבר! … זכינו להכיר ולהתאהב בבן אדם מדהים, איש טוב בכל קנה מידה ולוחם כביר בגופו ובנפשו. … עד רגעו האחרון הוא נלחם! … בשבילנו הוא נלחם! … משפחת פָּלְגָת 'מגני הנגב', צוות 1". לאחר נפילת בנם, החליטה משפחת שילוני להנציח את זכרו של אלמוג עשהאל באמצעות הקמת בית חם לחיילים בודדים בעיר מודיעין, אשר ייקרא "בית אלמוג שילוני", על פי המוטו: "כאלמוג היית בחייך. חי תחת המים, נסתר מכל עין. מחזק ומזין את כל הנושם סביבך". קישור לאתר "בית אלמוג" ברשת האינטרנט : http://www.beit-almog.co.il/