בתם של שולמית ומשה. נולדה ביום י"ב בחשוון תש"ן (9.11.1989) בחיפה, אחות לשלושה אחים. קארין (שמה העברי מזל) הגיעה לאילת בגיל ארבע עם הוריה, ילדה עם שיער שָׁטֶני ועיניים טובות, חיוך של מלאך ולב זהב. היא למדה בבית הספר היסודי "הרי אילת" במשך שנתיים, ובכיתה ג' עברה לבית ספר "אופיר" שבאילת. כתלמידה הייתה קארין אהובת המורים, אך היא הצטיינה לא רק בתחום הלימודי אלא גם בתחום החברתי. הילדים כולם רצו בקרבתה, היא הייתה ילדה אהודה שדאגה לשמח כל מי שמסביבה, להקשיב ולעזור לכל אחד ואחת בכל דבר. בזכות כישוריה התקשורתיים הבינאישיים ידעה תמיד מה לומר ולמי, ואיך לומר את הדברים במילים הנכונות ובעיתוי המתאים. בחטיבת הביניים, שבתיכון עירוני מקיף על שם מנחם בגין, בלטה קארין בהתנהגות ראויה לשבח כלפי מוריה וחבריה. היא ידעה לשים לב למצוקות האחר, להיות אוזן קשבת, לתמוך, לעודד חברים ולמצוא פיתרונות לבעיות שונות. חוש ההומור הסוחף שלה והחיוך המדהים שהאיר את פניה בכל עת העצימו את נוכחותה בכל שיחה, בכל נושא. קארין הצטיינה בלימודים ואף זכתה בתעודות הצטיינות. בתיכון היא בחרה במקצועות פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מִנְהָל וכלכלה כמקצועות מוגברים לקראת בחינות הבגרות. היא סיימה את התיכון עם תעודת בגרות מורחבת ובהצלחה יתרה. בנעוריה הייתה קארין פעילה חברתית בתנועת ה"צופים" והתנדבה ללא ליאוּת במשך כמה שנים במד"א (מגן דוד אדום). בסניף האילתי של מד"א היא ביטאה את הצורך ואת הרצון שלה לעזור, ובילתה שעות רבות בתרומה משמעותית לקהילה. בשעות הפנאי שלה אהבה קארין לשהות בחיק משפחתה האוהבת, לבלות עם חברים על שפת הים, לרקוד, ואף השתתפה בהופעות שונות בעיר. ב-18 בפברואר 2008 התגייסה קארין לצה"ל. היא שירתה בחטיבה הצפונית בעזה, בעוצבת "גפן" שבאוגדת "שועלי הדרום" אשר בפיקוד דרום – שם שימשה כמפקדת מחלקה בפלוגת הקשר. קארין השתתפה במבצע "עופרת יצוקה". במשך אותן שנתיים של שירות סדיר הוריה וחבריה חששו לה מאוד מפני שהיא שירתה במקום מסוכן. אחרי כל התראה בתקשורת, ולו הקטנה ביותר, נהגו להתקשר אליה בדפיקות לב מואצות. אבל היא תמיד ענתה, תמיד הרגיעה, תמיד הייתה אופטימית וביקשה שיסמכו עליה. היא חשה שהיא עושה כמיטב יכולתה במקום שבו שירתה . כמו בבית הספר היסודי ובתיכון, גם בצבא הצטיינה קארין והתבלטה כחיילת וכמפקדת משכמה ומעלה. היא הייתה אהובה על מפקדיה, על פְּקוּדֶיהָ ועל עמיתיה. חייליה סיפרו כי היא ידעה להתחשב בהם ולחלק ביניהם את העבודה באופן שבו כולם ירגישו שווים. לקראת תום השירות הסדיר שלה בחיל התִקשוב סיימה קארין בהצטיינות קורס לאחראי מתקן מחשוב יחידתי, אשר הכשיר אותה למילוי תפקיד זה בשירות הקבע בבסיס נחל עוז, שאותו החלה זמן קצר לפני מותה. כבכל יום ראשון, גם ב-17 בינואר 2010 הגיעה קארין באוטובוס מאילת לתחנה המרכזית בבאר-שבע, שם עלתה לאוטובוס לכיוון צומת סעד. כשהגיעה לשם עלתה על רכב שיצא מהבסיס לאסוף אותה. בכביש מספר 232, בין צומת בארי לצומת סעד שבמערב הנגב, סטה רכבם של החיילים מהנתיב מסיבה לא ברורה תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, והתנגש חזיתית במכונית שחלפה ממול. בתאונה נהרגה קארין במקום. סמל קארין שטרית נפלה בעת מילוי תפקידה, ביום ב' בשבט תש"ע (17.01.2010), והיא בת עשרים בנפלה. היא נטמנה בבית העלמין הצבאי באילת. קארין הותירה אחריה הורים ושלושה אחים: דניאל, אופיר ואסף. עוד נהרגו בתאונה הקשה סמל מאור כהן קדוש ואילנה בקר. לאחר השירות תִכננה קארין לצאת לטיול ארוך בדרום אמריקה ולהירשם ללימודים באוניברסיטת חיפה, אך תוכניותיה נגדעו באיבָּן. עדן, חברתה של קארין, סיפרה: "היא הייתה פרח שנקטף. קשה לחשוב שהיא לא תהיה איתנו יותר ולא תקסים אותנו עם החיוּת המתפרצת, עם ההומור". ליעד ושירלי, חברותיה מילדות, ספדו לה לאחר מותה: "תמיד היית שם בשבילנו כשהיינו צריכים, תמיד ידעת מה להגיד כדי לגרום לנו להרגיש טוב יותר. ומי יעשה את זה בשבילנו עכשיו?! כשאנו כאן, יושבים ומתאבלים ובוכים בכי תמרורים עלייך קארין, איפה את שתחזקי אותנו? שתגידי לנו 'שטויות נו, קטן עליכם, יהיה בסדר…' לכל מקום אליו היית הולכת הקיפה אותך הילה של אור. לכל מקום אליו נכנסת, הכנסת איתך אור שמילא את כולנו בשמחת חיים, בעזרת החיוך המדהים שלך שכולנו נזכור – מהמכר הרחוק ביותר, עד אותם אנשים שלא יכולים בלעדייך… את אוהבת לעזור, לצחוק, לרקוד ולהגיד את המשפטים הקבועים שלך… לקרוא לכולם שמעון או חבוב… איך תמיד היית מטיחה בנו כמה חוש וכמה הומור יש לנו… איך היית מדקלמת את הפרסומת … ומצחיקה את כולנו … ואיך, בגיל שמונה היינו צובטות אחת לשנייה את הלחיים ומתווכחות למי יש 'חדודים' יותר גדולים. איך הבטחת לי תמיד שנהיה חברות לעד, שנתחתן ונגדל את הילדים שלנו ביחד, שנשב על כוס קפה ונרכל על העולם. אבל זה כבר לא יקרה… כמה אושר הסבת לנו בתמימות שלך, בלב הטוב שתמיד זכה לאהוב את הקרובים לך… ננציח את זכרך וננסה להפיץ את כל הטוב שלך. נותר לנו רק לשמוח שיצא לנו להכיר אותך, ילדה שהפכה להיות בחורה מדהימה. נותר לנו רק ללמוד ממך להיות אופטימיים, חייכנים וטובים לכולם". באחד הפורומים באינטרנט כתב עמוס, חבר לבסיס: "השנה איבדתי חברים יקרים, שהיו לעמודי התווך בגזרה המבצעית בנחל עוז. הם עבדו קשה יומם ולילה, וכל זאת על מנת להבטיח את תקינות אמצעי התִקשוּב לכוחות הלוחמים בשטח. אינספור פעמים נפגשנו במוצב או אפילו דיברנו בטלפון בכל פעם שהייתה הצעה להגשת עזרה מצידם". אלעד חבושה חברה הטוב של קארין היה איתה יחד ברכב וניצל בנס מהתאונה כתב: שלושה חודשים עברו מאז אותה טרגדיה וקשה לעכל שאת לא פה, שלא תהיי יותר, שלא נאחל אחד לשני יום הולדת שמח, שלא אשמע את קולך וגם אם זה באמצע הלילה מהחמ"ל, שלא תהיה לך מסיבת שחרור, שלא תעשי טיול של אחרי צבא, שלא תחייכי למצלמה באיזו מסיבה, שלא תלכי ללמוד באוניברסיטה, שלא תתחתני. בגלל שנקטפת בדמי ימייך ואיבדת הכול ברגע אחד. מבטיח לזכור אותך מחייכת וקורנת ויפה מתמיד. מתגעגע ואומר שלום אחרון". קארין שיטרית … בת, אחות, דודה, נכדה, חברה ואדם מקסים השאירה אלפי אנשים שמתגעגעים אליה …
