שיטרית, אליהו (אלי)

בן זהבה ומאיר, נולד ביום ג' באייר תרפ"ו (17.4.1926) בחיפה. בעירו למד בבית-ספר יסודי ותיכון והשתלם במסגרות בבית- הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה. בן שתים-עשרה היה ממגיני תוצרת הארץ ומשנת 1940 היה חבר פעיל ב"נוער העובד". בד בבד עם לימודיו ואחר-כך בעבודתו הקדיש 7 משנות חייו ל"הגנה" וסיים קורס מ"כים. היה חבר "הפועל" ו"המשמרת הצעירה" בחיפה. היה פעיל בתקופת המאבק בבריטים והשתתף בהעלאת מעפילים ובפעולות המרי, בשחרור העולים ממחנה-המעצר בעתלית ובהסתרתם בסביבה ופיזורם בארץ. כמו-כן השתתף בפיצוץ הראדאר בחיפה. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד ונטל חלק פעיל בהגנת העיר ושחרורה, והתבלט בנכונותו ובהקרבה עצמית בהוציאו חבר פצוע מטווח אש האויב בוואדי-רושמיה. כאשר הוצב בחטיבת "כרמלי" עלה איתה צפונה ועבר את קרבותיה כשהוא ממונה על ה"בזה" (המקלע הכבד באותם הימים). השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן ונפגע בקרב אום-את-תונה שליד ירדה. בבקבוקי מולוטוב ובמקלע הכבד הוציא 3 טנקים סוריים מכלל שימוש. אליהו נפצע ברגלו ואחרי-כן בבטנו, אך הוסיף לירות ולא רצה לסגת עד שנפגע בראשו ומת מיד לאחר שהובא לבית- החולים ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.