שטיינוביץ, יצחק (הג’ינג’י)

בן נחמה וירחמיאל, נולד ביום ז' בחשוון תרצ"א (29.10.1930) בתל-אביב וחונך חינוך מסורתי-דתי. בהיותו בן שש נתייתם מאביו. משסיים ללמוד בבית-הספר היסודי "ביל"ו" התחיל לעבוד בחנות לצורכי-חשמל, כדי לעזור לאימו האלמנה ולאחותו. הוא השתלם בחשמלאות ובערבים המשיך בלימודים כלליים לפי תוכנית של בית-ספר תיכון. במקום עבודתו העריכוהו כעובד אחראי, שואף להתקדם, ללמוד ולשכלל, ער ובעל יוזמה יוצרת. בחייו הקצרים נשא סבל לא מעט, אך נשאו באומץ ובאמונה עמוקה בטוב ובצדק. עליז, טוב-לב, דואג ומסור למשפחה, חביב ומסביר פנים לחבריו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות, עוד לפני הגיעו לגיל הגיוס, הצטרף לשורות הלוחמים ונשלח לפלוגה דתית בתפקיד חבלן בחי"ש תל-אביב. הועבר במטוס עם מחלקתו כתגבורת לכפר עציון. כשלושה חודשים שהה בגוש עציון. דאגתו הרבה למשפחה באה לידי ביטוי במכתביו רבי הרוך והמסירות, מחד-גיסא, וספוגי ההכרה ביעוד הנוער הלוחם הקונה בדמו את המולדת, מאידך-גיסא. במכתבו האחרון אל אמו ואחותו – חמישה ימים לפני נפילתו – הזכיר את החברים היקרים שנפלו, והוסיף: "המולדת נקנית אך בקרבנות, היא תובעת דמים". יצחק נפל בנפול כפר עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) בלוחמו עד הרגע האחרון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא, עם שאר חללי הגוש, למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.