שטיין, משה

בן חיה ושמואל יוסף, נולד ביום כ"ה באלול תרפ"ח (10.9.1928) בפולין ועלה ארצה עם הוריו ב-20.7.1936. המשפחה השתקעה ברחובות ואת חינוכו היסודי קיבל בבית-הספר ברחובות, אחר-כך למד בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" בתל-אביב. בתקופת לימודיו בכיתות ז' וח' ובבית-הספר "מונטיפיורי" הקדיש את שעות-הפנאי שלו להקמת לול ולעיבוד חלקת-האדמה שליד הבית והפיכתה לגן-ירקות. אהבתו לחי ולצומח היתה רבה. לאחר שסיים את לימודיו החל לעבוד במסגריה ברחובות והצטיין כרתך. היה נער שקט וצנוע, כיבד את הוריו והיה מסור ונאמן לביתו ולמשפחתו. בגיל 14 הצטרף לגדנ"ע וכשהתבגר הועבר לשורות החי"ש. היה מסור ל"הגנה" ונענה לכל צו וקריאה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, רצה להתגייס לשורות הלוחמים, אולם לא נתקבל בגלל גילו הצעיר. רק בינואר 1948 הצליח להתגייס וצורף לאחד מגדודי חיל-הרגלים בחטיבת "גבעתי". זמן קצר לאחר שהתגייס נשלח לקורס-הקשרים הראשון ושירת בתפקיד זה עד יום מותו. השתתף בכל פעולות הגדוד, למן כיבוש הכפר הערבי סלמה, דרך מבצע "נחשון" וקרבות לטרון והיה בין הלוחמים בנגבה ובמשלטים בסביבות עיראק-סואידן. בתקופת שירותו בצבא הצטיין בקור-רוח וביישוב-הדעת. ב-3.1.1949 יצא עם חבריו לפעולת-עונשין נגד העיראקים באחד המשלטים מול קיבוץ רמת הכובש. הקרב האכזרי ארך 48 שעות ומשה וחבריו לעמדה הדפו בעצמם מחלקה עיראקית שלמה וגרמו לה אבידות קשות. בהתקפת-הנגד שערך האויב עם בוקר, נפצע משה ברסיסי פגז שחדר לעמדתו ממרחק של 20 מטר ונלקח לבית-החולים, אולם כל המאמצים להצילו עלו בתוהו, והוא נפטר מפצעיו ביום י' בטבת תש"ט (11.1.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.