שורר, זיו

זיו, בן שרה ואפרים, נולד ביום כ"ב באדר תש"ט (23.3.1949) בתל-אביב. בשנת 1955 העתיקה משפחתו את מגוריה לנוף ים שבהרצליה, ושם החל זיו לומד בבית-הספר היסודי. אחר-כך המשיך את לימודיו במסגרת הפנימייה הצבאית שליד בית-הספר "הריאלי" בחיפה. אמו של זיו, מורה במקצועה, היא ילידת הארץ. אביו, כיום פקיד בכיר בחברת התעופה "אל על", הוא יליד רוסיה, שעלה עם הוריו ארצה בשנת 1923. הוא שירת בצבא הבריטי, בחיל התותחנים, והיה בוגר קורס קצינים באנגליה, וממיסדי חיל התותחנים של צה"ל. לזיו אח בוגר ושתי אחיות. הוריו מספרים שהיה ילד עירני, נבון ורגיש במיוחד, ועם זאת שובב גדול. עד היום זוכרים חבריו לספסל הלימודים מעשי קונדס שיזם ועולל בבית-הספר. זיו היה תמיד עליז ומלא שמחת חיים. חבריו לשכונה אהבו אותו וביקשו את קרבתו. בבית-הספר היה תלמיד תאב דעת ובעל דמיון עשיר ופורה במיוחד. עוד כשלמד בבית-הספר היסודי ניסה לכתוב ספר מדע דמיוני, יחד עם אחד מחבריו הקרובים. במשך השנים עוד הלכה נטייה זו ונתחזקה בו. כאשר יצאה המשפחה בשנת 1960 לטורקיה, בעקבות האב שנשלח שמה מטעם מעסיקיו, היה זיו מלא צער. אמנם הצליח להיקלט גם בנכר, אך כפי שהתוודה בפני הוריו: "אם אצטרך לבחור בין הורים ללא חברים ישראלים, לבין חברים ישראלים ללא הורים – החברים עדיפים". ואכן, לאחר שנתיים של מצוקה וגעגועים לארץ, חזר לישראל וסיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר היסודי בנוף ים. הוא בחר להמשיך את לימודיו בפנימייה הצבאית, ושם גדל והתפתח בגוף וברוח, והפך עלם חסון ותמיר, נבון ופיקח. למרות שהיו לו תחומי התעניינות רבים, אהב במיוחד את המדעים המדויקים. פלאי הטכניקה משכו אותו ובמיוחד התעניין במקצוע הפופולרי כיום – העתידנות. הוא הקפיד לקיים קשר הדוק עם משפחתו בחוץ לארץ, הרבה לכתוב ולספר להם פרטים על כל המוצאות אותו בארץ. בחופשות נסע אליהם ובילה עמם, וכך גם היטיב להכיר את טורקיה ואת דרום אפריקה. בטיוליו הרבים ראה מראות ועבר חוויות שהעשירו את נפשו ועצבו את אישיותו. זיו גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים קורסי יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק. עד מהרה עמדו מפקדיו על כישרונותיו הרבים כחייל וכאדם, ושלחו אותו לקורס מפקדי טנקים. הוא סיים את הקורס בהצלחה רבה והצטיין כמפקד היודע להנהיג אנשים בדרכי נועם. פקודים שלו זוכרים אותו כמפקד, שפקודותיו נשמעות כבקשות שאין מסרבים להן. לאחר תקופה קצרה נשלח לקורס קצינים וגם שם סיים בהצלחה, וחזר לגדודו כמפקד מחלקת טנקים. הוא לחם כמפקד בגזרת תעלת סואץ במשך כל תקופת מלחמת ההתשה, ובקרבות הצטיין כמפקד מעולה, שאינו מאבד את קור רוחו ותושייתו תחת אש. בתום תקופת שירותו הסדיר השתחרר והוצב ביחידת מילואים. באוגוסט 1971 נשא לאישה את חברתו רחל ויחד הקימו את ביתם בהרצליה והחלו לומדים באוניברסיטה. זיו למד סטטיסטיקה וכלכלה ואילו רחל למדה סוציולוגיה ומוסיקה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח זיו במסגרת תגבורת לגדוד שסבל אבדות רבות. פלוגתו תפסה עמדות-אש באזור דרך החת"ם, על כביש המיתלה, וניהלה קרב קשה נגד האויב, שהתבצר על הרכסים מנגד. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נפגע זיו מטיל של האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ושתי אחיות.