שורקי (צ’ורקי), שמעון

בן זלפה ושבתאי, נולד בשנת תרע"ה (1915) בירושלים. בצד לימודיו היסודיים עבד כסבל בשוק מחנה יהודה ולימים נמנה עם מגיני שכונת מגוריו, גבעת שאול. בקרב מכריו נודע כנער אמיץ בעל תודעה עמוקה להגנה עצמית, ובגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער בית"ר. בתקופת מאורעות הדמים של שנת 1936 והשביתה הערבית הגדולה נשלח לתפקידי שמירה בכרמי זכרון יעקב ופרדסי בנימינה. גם כאן התבלט כצעיר בעל תעוזה ונכונות תמיד להתנדב לכל משימה. רכוב על גבי סוסה היה עובר בפרדסים שהשתרעו לאורך שבעה קילומטרים, לשמור ולהזהיר מפני מארבים מצד הכנופיות הערביות, עם זאת טיפח קשרים, אף קשרי-ידידות, עם ערביי הסביבה. הוא ידע היטב את שפתם ואת אורח חייהם והם מצדם הזמינו אותו ל"חאפלות" שלהם ושמחו לארחו בבתיהם. כרוכב מצטיין השתתף במרוצי סוסים שהיו נערכים בפעם לפעם בסביבה. שמע סוסתו האצילה הגיע לאוזני רבים והיו שחמדו אותה לעצמם. ביום ט' באלול תרצ"ח (5.9.1938), כשרכב בפרדסים, ירד מסוסתו כדי להושיט עזרה לאחת הפועלות שבפרדס ושני ערבים שארבו לו שם קפצו על הסוסה והדהירו אותה אל החולות. שמעון לא המתין לעזרת חבריו ויצא לבדו לחפש את הסוסה שנקשר אליה בעבותות אהבה. משעברו שעות רבות והוא לא שב, יצאו כל הנוטרים שבסביבה לחפשו אבל עקבותיו נעלמו. קרוב לחמישים שנה נחשב כנעדר. רק בעת האחרונה נפתרה חידת היעלמותו. הוא נהרג על ידי אחד מערביי כנופייתו של אבו-דורה והרוצח הביא את סוסת שמעון ואת רובהו כמנחה למנהיג הכנופיה. שמו נזכר בספרים שונים, וכתבת תחקיר על נסיבות היעלמותו ומותו ראתה אור בעיתון הירושלמי "כל העיר". בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים בחלקת הנעדרים הוקמה מצבה לזכרו.