שבתאי, משה (מושיק)

בן שרה ומאיר. נולד ביום ז' בכסלו תשכ"ט (21.12.1968) בכפר ויתקין, אח לאיתן, המבוגר ממנו בשנתיים. מושיק היה ילד נוח ושקט ומגיל צעיר הרכיב משקפיים. כשמלאו לו חמש שנים נולד אחיו הצעיר גיל. את לימודיו היסודיים עשה באהבה ובהצטיינות בבית-הספר הממלכתי האזורי ע"ש יוסף ויתקין. בחופשותיו מן הלימודים עזר במשק והרבה בקריאה באנציקלופדיות ובספרים. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים 'רופין' וגם כאן היה לתלמיד מצטיין וגילה כשרון רב בחיבור. אף בחינוך גופני, תחום שבו גילה קושי, הצליח להצטיין באמצעות עבודות תיאורטיות שהגיש. מושיק הקדיש שעות רבות מזמנו לעזרה לשכניו הקשישים. הוא נהג לשוחח עימם ארוכות, לשחק עימם שחמט ולהביא להם מן המרפאה תרופות שנצרכו להם. מערכת יחסים מיוחדת זו נמשכה עד גיוסו לצה"ל. בשנת 1986 חלה אביו במחלה קשה ומאחר שאחיו הבכור היה באותה עת חייל, נפל נטל המשק ברובו על כתפיו של מושיק הצעיר, שחילק את זמנו בין עבודות המשק לבין לימודיו בתיכון. באוקטובר 1986 נפטר אביו ממחלתו. מושיק סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון 'רופין', מלבד מתמטיקה. בשלהי יוני 1987 גויס לשירות חובה בצה"ל. תחילה הוצע לו לעבור קורס קציני שלישות, אך הוא סירב לפקד על חיילים אחרים, דחה הצעה זו והפך למש"ק שלישות בגבעתי. בחופשותיו מן הצבא נהנה מושיק לטייל ברחבי הארץ, כשהוא נוהג במכונית המשפחתית, המכונית שבה מצא את מותו. ביום ו' באדר ב' תשמ"ט (13.3.1989) נפל מושיק בעת שירותו, בתאונת-דרכים שאירעה בצומת בית ינאי. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכפר ויתקין. הותיר אחריו אם ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה לא היה מן הלוחמים, אך בחריצותו, במסירותו, ביושרו ובפשטותו האפיל על מיטב הלוחמים והיה לסמל – חייל מצטיין. משה היה חייל חרוץ ומאושר ומילא את תפקידו מעל ומעבר לכל הציפיות. זוכר אני אותו ימים כלילות עושה במלאכת השלישות, שאינה מן המלאכות הקלות והיא האחראית שבהן. משה היה אהוב ומקובל על כולם ביחידה למן ראשון החיילים ועד אחרון המפקדים".