רייכנר, אילן

בן דב וחנה. נולד ביום כ"א בסיון תשט"ו (11.6.1955) בתל אביב. למד בבית הספר היסודי 'בר-כוכבא' ובבית הספר התיכון-המקצועי 'הולץ' שבתל אביב. בבית הספר היסודי לא התבלט אילן במיוחד. "הוא היה איש המעש ולא איש הספר". מעידה עליו אמו. אף על פי כן, סיים את שנת הלימודים הראשונה בבית הספר 'הולץ' בהצלחה. מקצועות שעניינוהו – הקדיש להם את מקסימום המאמצים. אך בשאר המקצועות ישב משועמם בשיעורים. הוא ביקש להמשיך ללמוד במגמת האלקטרוניקה וכשמבוקשו לא ניתן לו ביקש לעזוב את בית הספר ולעמוד בבחינות בגרות אקסטרניות. אביו שכנעו להמשיך את לימודיו בבית הספר, ואילן סיים אותם בכיתה י"א במגמה של טכנאות מטוסים. לבסוף עזב את בית הספר, למד שנה בבית הספר האקסטרני 'רון' וסיים בהצלחה את בחינות הבגרות. מגיל צעיר גילה אילן כישרון מיוחד לעבודת ידיים. בכלל זה תיקון מכשירים שונים. הדבר הסתמן לראשונה, כשתיקן ושכלל את אופניו. הפעילות החברתית לא היתה בראש מעייניו והוא העדיף לבלות שעות רבות בפירוק מכשירים, בתהייה על קנקנם. בתיקון מכשירים מקולקלים ובשכלולם. עם תום לימודיו בבית הספר היסודי התחיל לעבוד בחופשותיו. ובכסף שהשתכר רכש לעצמו קטנוע. מספר חברו הטוב – דני: "אהבתו של אילן את החיים לא ידעה גבול. מלחמת הקיום שלו היתה עקשנית, ונראה היה שאיש לא יוכל לו: אילן נלחם. עמד על דעותיו ללא מורה, וככל שרבתה הביקורת כן התחזקה עמידתו מולה. הוא סלד מהעמדת פנים ולעולם לא התבייש בדעותיו, אפילו היו לא מקובלות. היה בעל חוש הומור דק. מרבה לצחוק ולהצחיק את האחרים. איש תעלולים היה. היו לו רעיונות מוזרים ומשעשעים לתעלוליו, שהצטיינו בעוקצנות האופיינית לו. נעים היה לשהות במחיצתו של אילן, לבביותו השרתה אוירה של שמחה. שמו הלך לפניו כבעל ידי זהב, אך הוא היה מצניע את עצמו ואת הישגיו". אילן היה חבר בתנועת הנוער 'הצופים' והתכוון להצטרף לגרעין של צופי דיזנגוף, במסגרת שירותו הצבאי. אילן גויס לצה"ל בנובמבר 1973. אף על פי שהוצע לו לשרת בחיל האויר במקצועו הטכני, התנדב לנח"ל. במסגרת הטירונות נשלח אילן לעזרה במוצבים שמעבר לתעלת סואץ, שם פגש את אביו, כחייל מילואים, ולא היה קץ לשמחתו. לאחר הטירונות, שסיים בהצלחה, המשיך במסלול הנח"ל יחד עם חברי גרעין 'אורון'. יוצאי צופי דיזנגוף. בהמשך המסלול שירת הגרעין של"ת בקיבוץ גונן, ואילן שובץ לעבודה במוסך על פי בקשתו. הוא התגלה כעובד אחראי, אהב את עבודתו שעניינה אותו והתמסר לה, כשהוא לומד ומרחיב את ידיעותיו. אילן ידע שמשך השל"ת עומד להסתיים וקיווה להישלח לקורס בחיל המודיעין. הוא סירב לקבל את המרות הצבאית וביקש לשרת בתפקיד מעניין שבו יוכל לנצל את כישוריו. חברו לגרעין מספר: "היה באילן אור תמידי, ביטחון ועוצמה, סמל ומקור להשפעה. יותר מכול ידע להיות חבר. נאמנותו לא ידעה סייג. וחברינו לגרעין כינו אותו – הגרעין שבתוך הגרעין". ביום י"ג בתשרי תשל"ו (18.9.1975) נפל אילן בעת מילוי תפקידו בצפון הארץ. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אהבת הארץ היתה בחזקת ערך יסודי בכל הוויתו של אילן. ואנו – חבריו ומפקדיו – נמשיך לעבוד למען ערך זה".