רויפר, חיים (עוזר רבין)

בן מלכה ומשה, נולד ביום ג' באייר תרע"ט (3.5.1919) בעיר זגוריצה, בסרביה, רומניה למשפחה ציונית. קיבל חינוך עברי בבית-ספר יסודי ובגימנסיה "תרבות" בעירו והשתייך לתנועת "גורדוניה". בחודש דצמבר 1934, בהיותו בן 15, עלה ארצה עם הוריו ואחיו. בגלל מצבה הדחוק של המשפחה בשנותיה הראשונות בארץ, עבד שנתיים ואחר-כך נתקבל לבית-הספר החקלאי מקווה ישראל, אותו סיים בהצטיינות. חיים הצטרף ל"הגנה" בשנת 1937, השתלם בקורס מפקדים ופעל כמפקד כיתה. בתקופת מאורעות- הדמים תרצ"ו-תרצ"ט לחם בכנופיות באזור באר טוביה – מסמיה. בשנת 1939, לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר מקווה ישראל, יצא לנקודת-משמר מבודדת ליד יקנעם, בהרי אפרים, ובילה שם שנה בעיבוד שטחי מטעים. משם עבר לחיפה, למד נהגות ועבד כנהג בשירות הצבא הבריטי. בתקופת מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והוצב ביחידת-התובלה העברית 178, שצורפה אחר-כך לבריגדה היהודית. השתתף בכל מסעות הבריגדה באירופה והתמסר אגב שירותו הצבאי לפעולת ההצלה בקרב פליטי ישראל. היה עובד מסור בענייני ה"בריחה" באיטליה, באוסטריה, בצרפת, בגרמניה ובצ'כיה, ומפקד תחנת-מעבר להעברת יהודים במיראנו, על גבול אוסטריה-איטליה. בפעולתו זו נודע בכינוי "עוזר רבין". בסוף מרס 1947 עלה ארצה כמעפיל. ביחסו אל הזולת, אל העם ואל המולדת, אל עבודתו ותפקידו, התבלט בסגולותיו המיוחדות – במסירות מתמדת שלא ידעה גבול, באמונתו והכרתו בערך התפקיד שקיים מתוך חובה פנימית, מבלי להירתע מקשיים ואורך הזמן ולא מהסכנות הכרוכות בו, ובפשטותו הטבעית שהטביעה את חותמה על יחסו לכל בעיה ותופעה. היה ידיד טוב ורע נאמן. לא הסכים להשתחרר מן הצבא והתנגד בכל תוקף לפירוק הבריגדה כדי שעבודת-ההצלה תוכל להימשך. הדאגה לעם ולמולדת, הראייה הברורה של המצב והשאיפה העמוקה לקוממיות לאומית ועצמאות – הן שהיו תוכן מכתביו מן הגולה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס והתייצב לשירות פעיל עוד לפני שנקרא שנתונו לגיוס. חיים השתתף בקרבות בראש מחלקתו בטבריה, בטנטורה, בחיפה, בעכו, בג'נין, בבירווה ועוד, קודם בגדודו ואחר-כך בגדוד אחר בחטיבת "כרמלי". עם חידוש הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה, נערך בצפון מבצע "ברוש" במגמה לחסל את ראש-הגשר הסורי באזור משמר הירדן. גדודו של חיים חצה את הירדן וכבש מספר משלטים כדי לנתק את הכוחות הסוריים באזור משמר הירדן מעורפם, ופלוגתו כבשה את דוריג'את. למחרת, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) תקפו הסורים בעוצמה רבה את דוריג'את, התקפה שלוותה בהפגזה כבדה. בשעת הקרב עבר חיים מעמדה לעמדה כדי לראות שלום אנשיו ולעודדם. בדרכו זו נפצע קשה על-ידי רסיס-פגז ומת כעבור שעות אחדות. גופתו נמצאה לאחר 13 יום והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. אחרי מותו הועלה לדרגת סגן.