רוטקוביץ, עידו

בן אלכסנדר ודורה. נולד ביום י"א בטבת תשי"ב (9.1.1952) בתל אביב. למד בבית הספר היסודי "היובל" ועשה שלוש שנים בבית הספר התיכון "גאולה" במגמה הריאלית. מכאן עבר ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האויר בחיפה וסיים את לימודיו שם כטכנאי אלקטרוניקה, בין חמשת התלמידים הטובים ביותר במחזור. הוא היה ספורטאי מצוין, הצטיין במשחק הכדורת (באולינג) והיה פעיל בגדנ"ע. הוא השתתף בצעדת תשכ"ח וקיבל תעודת "אות הספורט" מטעם משרד החינוך והתרבות. הוא אהב לטייל בארץ ובחופשותיו נהג לרכב על סוסים יחד עם חבריו. הוא חיבב מאוד מוסיקה ונהג להאזין לכל תקליט חדש שהופיע. עידו היה מסור להוריו ולאחותו, נער נעים הליכות ומנומס, בעל רוח נדיבה ואציל נפש, חביב ואהוד על כל חבריו ומוריו. חבריו סיפרו כי מעולם לא ראו את עידו ללא חיוך על פניו, שכן תמיד היה עליז ומלא שמחת חיים. מחנכתו כתבה עליו בחוברת שיצאה לאחר מותו כי "היה בעל עיניים פיקחיות וחייכניות ומעל לכל מנומס וטוב לב – 'ג'נטלמן'". עידו גויס לצה"ל בפברואר 1970 והתנדב לשרת בחיל האויר. ביום כ"ה בשבט תשל"ב (10.2.1972), ביום שהוענקה לו דרגת סמל, נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול, ליד חברו לכיתה אבי גסר, שהובא לקבורה כשלושה חודשים לפניו. מפקד היחידה כתב במכתב התנחומים ששלח להורים השכולים: "יכולים אתם להיות גאים שבנכם שירת ביחידתנו שירות מסור ונאמן והיה מן הבולטים בחיילי היחידה ובמיוחד בשטח החברתי, שבו לקח חלק פעיל מאוד והטביע את חותמו על הסביבה". מפקדו הישיר כתב עליו בחוברת שהוצאה לזכרו: "יחסו האנושי ומסירותו הרבה לחבריו הפכו אותו לאחד החיילים האהודים ביחידה". ב"שלושים" לנפילתו התאספו חבריו, סיפרו עליו ודיברו בשבחו; לקרובי המשפחה נולד בן ושמו נקרא בישראל עידו; זכרו הונצח בחוברת שהוציאה המשפחה לאור בשם "עידו".