רוזנברג, אפרים-צבי

אפרים-צבי, בן רחל וברוך ז"ל, נולד ביום י' בתמוז תשי"ד (12.7.1954) ברחובות, להורים שעברו שבעת מדורי גיהנום של השואה באירופה. הוא היה בן ראשון במולדת חדשה, שהוריו הגיעו אליה אחרי האימים בגיטאות ובמחנות, שם איבדו את כל משפחתם ורכושם, ואת כל היקר להם. לבנם הבכור קראו אפרים-צבי על שם סביו שנרצחו, כדי להנציח את זכרם, ולתת ביטוי לאמונה ולהכרה ברציפותו ההיסטורית של העם היהודי. את בנם גידלו וחינכו על ברכי המסורת היהודית לתורה, למצוות ולמעשים טובים. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "תחכמוני" ברחובות, ואת לימודי בית-הספר התיכון סיים ב"ישיבת נחלים". אחר-כך למד בישיבת "ההסדר" "כרם ביבנה". כילד קטן כבר ניכרו בפרויק'ה, כפי שכינוהו בחיבה בני-משפחתו וידידיו, תכונות אופי של קסם אישי וצניעות. הייתה בו עדינות רבה וחן מיוחד במינו. חכמינו ז"ל טבעו שלושה סימני אופי לדוגמה לבני זרע אברהם: רחמנות, ביישנות וגמילות חסדים. בשלושה אלה ניחן פרויק'ה, וגם בשכל בהיר ובהבחנה דקה. בישיבת "נחלים" נתגבשו השקפותיו, וקווי אישיותו הפכו ברורים ומוצקים. אהבתו לתורה ולבני האדם – הפכו בסיס איתן בהשקפת עולמו. לקראת שירותו הצבאי ניסה לשלב לימודים בישיבה עם שמירה על כושר גופני גבוה, על-ידי ריצה ואתלטיקה. כמו כן לא ויתר גם על השתתפות בפעילות של תנועת "בני-עקיבא" ברחובות. במועד מסוים החליט להפסיק את לימודיו בישיבה למען השירות בצבא. אפרים גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1973 וביקש לשרת בקומנדו הימי או בסיירת צנחנים. לאחר הטירונות, ולאחר שניסה כוחו בסיירת, החליט לעבור לכיוון קרבי אחר, והשתלם במקצועות הטנק. הוא הוצב לתפקיד תותחן טנק "פאטון" ביחידת שריון. כחייל היה אהוב על כל חבריו ליחידה, שכינוהו בחיבה "ג'ינג'י". הוא עשה את המוטל עליו מתוך הכרה ומתוך רצון רב, והתחשל בגוף ובנפש. ספר התנ"ך – ובתוכו ספר תהילים במיוחד – לא מש מידו, והוא קיים אורח חיים דתי בכל התנאים. את עתותיו הפנויות מהפעילות הצבאית השגרתית היה מקדיש גם לקריאת ספרי מדע, להרחבת הידע הכללי שלו כאדם. ביחידתו נחשב חייל מסור ונאמן ותותחן מצטיין, ששילב חיי צבא עם דבקות באמונה היהודית. מלחמת יום-הכיפורים פרצה כשהיה אפרים במצב של התעלות, בצום ובתפילה. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נזעק לעזרת טנק שנפגע, ובניסיון לחלצו אבדו עקבותיו ליד מעוז "ליטוף", בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. תחילה הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע, ורק כעבור כחודשיים הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. משפחתו תרמה ספר תורה להנצחת שמו.