רובינשטיין, יגאל
יגאל, בן צופיה ויהושע, נולד ביום י"ט בכסלו תשי"ד (26.11.1953) בראש פנה, שם למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי המקומי. מילדותו אפיינו אותו תכונות שלא השתנו גם כשהתבגר. הוא היה ילד פעיל, סקרן, חברותי מאוד ומוכן לעזור לכול אדם. תמיד היה במרכז החברה וביתו היה הומה מחברים. הוא היה גאה מאוד בעיירת הולדתו, שלדבריו שררה בה אווירה מיוחדת. משסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, עבר ללמוד בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בנתניה, שם התמחה בשטח האלקטרוניקה. תמיד היה רץ וממהר, אהב לבלות ולחיות, אך כל אלה לא הפריעו לו לסיים את בחינות הבגרות בהצלחה. בנערותו סיגל לעצמו תחביבים רבים: צילום, שיט, משחק בכדורסל ואיסוף מטבעות עתיקים. יגאל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1972 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר בהצלחה קורס למקצועות הטנק, קורס תותחני טנקים וקורס מפקדי טנקים. סיפר עליו חברו איל: "היינו חברים לחדר. ליגאל תמיד היה מה להעיר – אם לגבי בעיות חינוך ואם לגבי בעיות אחרות. דבריו נאמרו ברצינות והמפקדים ידעו להתחשב בהם. היה לו מעמד מיוחד בפלוגה. בכל עניין שהוא, דעתו נשקלה בכובד ראש. אל חניכיו התנהג בהתחשבות רבה, השתדל להבין אותם, לנהוג בגישה חברית ולא בשתלטנות שרירותית. יגאל היה המט"ק האהוב ביותר על החיילים בפלוגה. יחסם אליו היה יחס של כבוד ושל חיבה. הצוות שלו ביצע תרגילים בצורה מושלמת. הוא עבד אתם קשה וראה תוצאות". סיפר עליו מפקדו: "בפעולות שגרתיות גילה יגאל יכולת מנהיגות למופת. תמיד עמד בלוח הזמנים שהוטל עליו וחייליו ביצעו את פקודותיו במלואן. לא פעם שלחתי את יגאל לטפל בצוות מורד אשר לא נשמע למפקדו, ויגאל, המנהיג מלידה, הצליח ליישר את ההדורים". הוסיף על כך מפקדו אבשלום: "יגאל היה סמל המחלקה שלי. תמיד התגאיתי שהסמל שלי הוא הטוב שבכולם. את תפקיד הסמל קיבל למרות שהיה חדש בינינו. ידענו שאפשר לסמוך עליו". במלחמת יום-הכיפורים לחם עם יחידתו בחזית הצפון. סיפר מפקד היחידה: "בצהרי היום הראשון ללחימה, נפגע הסמ"פ. יגאל היה הראשון שניגש לחלץ אותו. הוא לא איבד את עשתונותיו באש הקרב ולקח את הפצוע לנקודת הפינוי. כשחזר, עלה בדעתי שיכול היה לנצל את ההזדמנות לחימוש ולתדלוק. נראה היה שקרא את מחשבותי ודיווח לי מיד שאכן כבר חימש ותדלק את הטנק. כל עת המלחמה הקשה היה לו מורל גבוה. הוא זרק בדיחות על ימין ועל שמאל. כמה וכמה פעמים עמד מול פני המוות ולא איבד את קור רוחו. הוא נהג בזריזות מפתיעה. הוא שהבחין באויב סורי שעמד בגבנו והוא שהזהיר אותי מירי טילים והציל את חיי. כשהחלו קרבות ההתקפה, יגאל וחייליו היו הראשונים שפרצו לשטח הסורי". ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), לחם יגאל בראש הכוח הפורץ לתל אחמר. במהלך הקרב פגע פגז בטנק שלו ויגאל נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראש פנה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחתו כתב מפקדו: "יגאל היה מן המפקדים המעולים בפלוגתו".
