רהב, בר

בנם הבכור של נעמה ואפי. בר נולד ביום ז' בתמוז תשנ"ג (26.6.1993) ביישוב רמת ישי, בצפון עמק יזרעאל. אח בכור של ניר, רון ורותם. "בר נולד לאחר שהיינו נשואים כבר שלוש שנים וסיימנו לבנות את ביתנו ברמת ישי", סיפרה אימו, "ילד בכור ונכד בכור משני הצדדים. תינוק יפה, בלונדיני עם תלתלים זהובים, תמיד מחייך". והוסיף האב: "ילד שהופך אותך לאבא, ילד שאיתו כל דבר שעושים זו התרגשות של פעם ראשונה". בר גדל והתחנך ברמת ישי. הוא למד בבית ספר יסודי "ארזים", המשיך לחטיבת ביניים "היובל" ולתיכון בכפר הנוער ויצו בנהלל, אותו סיים עם בגרות מצוינת במתמטיקה, פיזיקה ומחשבים. כל השנים הוא בלט כתלמיד מצטיין, מאוד אהוב על ידי כל מוריו, ובתקופה מסוימת בחטיבת הביניים אפילו נחשב "חנון", כדברי אימו. מגיל צעיר בר היה אחד מהחבר'ה, שובב במידה אך גם רציני כשצריך, אהוב ומוקף בחברים, תמיד מחייך. "ביום שבר נולד נולד הסמיילי הלאומי", כתבו עליו בספר המחזור. כשהגיע לתיכון דברים השתנו, והוא הפך להיות מוקד החבורה. בר החל אז, בגיל חמש-עשרה, ליחצ"ן מסיבות, ועד מהרה נתגלה כביצועיסט וכבעל יכולת ארגון מעולה. עם הזמן הוא ניהל מערך של יחצ"נים למסיבות של אלפי משתתפים בכל העמק. בפעילותו הענפה בר צבר חברים רבים, שאהבו לבלות בחברתו וידעו שאפשר לסמוך עליו בכל צורך, ידעו שבר המקסים בעל הלב הענק יהיה תמיד לצידם. עיסוק מרכזי בחיי בר היה ספורט הכדור-מים. כבר בגיל שש הוא למד לשחות, ובשנים הבאות היה חבר בנבחרת השחייה בקריית טבעון. אז עבר לספורט קבוצתי – כדור-מים, בעקבות דודו מורן. בכלל היה לו קשר מיוחד ועמוק עם מורן, אחי אימו, ולמרות שמורן גדול ממנו בעשר שנים השניים גדלו יחד כמו אחים, אפילו כמו תאומים, כדברי האם. בר, נער צנום וגבוה, למד להשתלב בקבוצה ולנצל את מידת גופו ליתרון בספורט הקשה הזה, ועד מהרה הגיע ליכולות גבוהות בבריכה. בגיל שש-עשרה בר כבר שיחק בקבוצה הבוגרת של הפועל קריית טבעון, בליגה הלאומית, כשעל כובעו המספר שבע – מסורת משפחתית, כדברי מורן. בשנים הבאות הוא שיחק גם בנבחרת הנוער של ישראל וייצג את המדינה בטורנירים רבים בחו"ל. בר זכה בגביעי ספורטאי מצטיין שנה אחר שנה, היה קפטן קבוצת הנוער של קרית טבעון ושותף לזכיות באליפות הארץ ובגביע המדינה כשחקן מוביל בקבוצת הבוגרים בליגה הלאומית. איתן נפשי, יו"ר קבוצת הפועל קריית טבעון, סיפר על בר: "הוא היה מוכשר. לא רק עבודה קשה ומשמעת, אלא פשוט היה לו את זה. זריקה מדויקת, שחקן חסר פחד". בר היה ווינר אמיתי שאהב לנצח, אך גם ספורטאי בנשמתו שידע לכבד את היריב. תיאר אביו אפי: "ספורטאי שהבין שבבריכה או על המגרש השחקנים בקבוצה הנגדית הם יריבים אבל היריבים הללו אינם אויבים … כאשר בר היה מבקיע שער הוא ידע לחגוג בביישנות. בר היה שחקן שידע להפסיד אך גם ידע ואהב לנצח, ספורטאי שהבין שגאוות הניצחון של קבוצתך מלווה בהחמצת ההפסד של הקבוצה היריבה". במשך שנים בר השקיע שעות רבות מדי שבוע באימונים, כולל אימון שבועי במכון וינגייט, מחנות אימונים בסופי שבוע וטורנירים. הוא לא זנח את הבילויים, וסוף שבוע טיפוסי שלו כלל אימון כדור-מים, מועדון, חברים ומשחק ליגה. עם זאת, כשהבין שזה פוגע בלימודיו בר לקח את עצמו בידיים, השקיע והצטיין בבגרויות. במקביל ללימודים ולספורט בר עבד כיחצ"ן של מסיבות ומועדונים והיה אחד היחצ"נים המובילים בעמק. בר גדל והיה לנער חסון ונאה, צנוע, ביישן ומופנם על אף כל הישגיו. הוא היה מבלה שעות בחדרו, בצפייה בסרטים או במחשב. הוריו ידעו שהוא מאוד אחראי ושניתן לסמוך עליו בכול, והוא הירבה לעזור בבית. הוא אהב לבלות ולחגוג, היה אהוב הבנות – אך גם ידע לקבוע גבולות. בר גם אהב לטייל בארץ, וכיוון שאהב לצלם (אף שבעצמו לא אהב להצטלם) היה שולח להוריו תמונות נוף מדהימות מהמקומות שעבר בהם. יחסיו של בר עם כל בני המשפחה היו מצוינים. כשהיה מגיע בלילה הביתה היה ניגש לאימו, מנשק אותה על הלחי ואומר: "אימא הגעתי, היה סבבה, הולך לישון". גם לאחיו תמיד דאג, כפי שסיפר אחיו ניר: "בר שמר על זכות הבכורה שלו, ודאג להזכיר תמיד שהוא הגדול והוא זה שמחליט … אבל מצד שני בר גם היה אכפתי ואחראי, הוא תמיד דאג לי כשהייתי צריך ותמיד היה מייעץ לי מה לעשות בבחירות שהתלבטתי בהן". גם עם הסבים היה לבר קשר מצוין, שכלל הרבה שיחות, חיבוקים ונשיקות. כתבה סבתו: "הוא לא התבייש בכך גם כשהיה כבר בוגר, כמו שקורה לפעמים". "מה שהכי אפיין את בר זו המצוינות והשאיפה לשלמות", תיארה אימו נעמה, "לצד יכולת עבודת צוות, חברות, רעות והמון צניעות. הוא היה ילד שידע לנצח מבלי להשפיל את היריב". ב-20.3.2012 התגייס בר לצה"ל. הוצע לו לשרת שירות קל כספורטאי מצטיין, אך אחרי התלבטות הוא בחר בשירות קרבי. בר עבר גיבושים לכמה יחידות, אך לא התקבל ושובץ לתותחנים. אז הוא כתב למפקד הבקו"ם: "השיבוץ לחיל התותחנים, אותו סימנתי באפשרות הנמוכה ביותר במנילה, פוגע קשות ואף אנושות במוטיבציה שלי לשירות בצה"ל. אני חושב שאוכל לתרום ולמצות את יכולותי יותר בחילות הרגליים". בר ביקש שיבוץ מחדש לחי"ר או להנדסה קרבית, ואכן הגיע לחיל ההנדסה. הוא סיים טירונות כמופת פלוגתי ואחרי אימון מתקדם שירת במחלקת הסיור של גדוד 605, בין היתר בגבול לבנון ובשומרון. "מחלקה זו הייתה לבר כבית", סיפר דודו מורן, "והוא הצטיין בשירות בה … חייל מדוגם, משופצר ובעל רוח לחימה יוצאת מהכלל". במסגרת השירות בר עבר קורס נהיגה מבצעית שממנו נהנה מאוד, ואף הוכיח עצמו כנווט מעולה. בתעסוקה בר גם בחר להיות הבשלן של הצוות, והיה גאה במעשי ידיו. למרות יכולותיו וכישורי המנהיגות שלו בר לא היה מעוניין בקורס פיקודי, אלא העדיף להיות חייל טוב ומנוסה. רק אחרי כמעט שנתיים בצבא השתכנע ונשלח לקורס מפקדי כיתות, אותו עבר בהצלחה. חברים ששירתו איתו העידו שהוא אכן היה כמו עוד מפקד שניתן להתייעץ איתו, לעתים מנוסה יותר ממפקדיו. סיפר מפקדו: "מתחילת הקורס הבנתי שיש לי מפקד נוסף במחלקה … בר, כאשר לך אישית הפריע מצב הקליעה, במקום לתת ביקורת לקחת יוזמה … בנית תכנית קליעה לקורס הכוללת אימונים יבשים עם נשק. תכנית זו עברה אצל כלל המחלקות לאורך הקורס, ושיפרה משמעותית את רמת הקליעה של המפקדים בחיל ההנדסה … לאורך כל הקורס שימשת יד ימיני, ולא פעם נעזרתי בך בדילמות קשות במחלקה". מיד בתום קורס המ"כים החל בר קורס קצינים. מפקדו כתב: "קורצת מחומר של לוחמים ומפקדים אמיתיים, מחומר של מפקדי מחלקות". בסוף חודש יוני 2014 הוא סיים בהצלחה את הקורס בבה"ד 1, ויצא לחופשה לקראת ההשלמה החילית. בעת שירותו בר לא זנח את הספורט. הוא ריכז את קבוצת החובבנים בכדור-מים, בה משחקים בעיקר חיילים ושחקנים מבוגרים שלא משחקים כבר באופן מקצועי, והיה משקיע שבתות שלמות בארגון ובמשחקים. הוא גם גייס את משפחתו לקבוצה – כשחקנים, כמלווים או כמי שאופים ומביאים עוגיות. בנוסף לכדור-מים, בהיותו בצבא החל בר לעסוק בקייט סרפינג – גלישת עפיפונים. בחודש יוני 2014, אחרי שמחבלי חמאס חטפו ורצחו שלושה צעירים בשומרון, התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. כשהחל המבצע היה בר בחופשה אחרי בה"ד 1, ויחידתו הוקפצה לבהל"צ ומשם לשטחי כינוס. מיד בתחילת הכניסה הקרקעית היחידה נכנסה לאזור חאן יונס עם הצנחנים. בר נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום שבת כ"א בתמוז תשע"ד (19.7.2014). באותו יום, סמוך לשעה ארבע וחצי אחר הצהריים, הצוות סיים לתקן את רכב הפומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) שנתקע יום קודם לכן והתכונן לתזוזה. בר כהרגלו התנדב לבדוק שלא נשכח דבר מאחורי הרכב, ונהרג מטיל שפגע בזחל. בר היה בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית טבעון, סמוך ליישוב מגוריו. הותיר הורים, שני אחים ואחות. בר הועלה אחרי נפילתו לדרגת סגן משנה. על מצבתו של בר כתבו אוהביו: "… כמו פרח בר". החלטנו לתת לכל אחד שיבוא ויזכור, את המקום להוסיף בשלוש הנקודות את התואר שלו, מה היה בר עבורו, הסבירו הוריו. ספדו הוריו של בר: "אנחנו יודעים שפחדת וידעת בדיוק לאן אתה הולך ומה הסכנות הטמונות בכך. אבל אתה, בדרך שלך בחרת לכבוש את הפחד ולהתגבר עליו. וזוהי הגבורה האמיתית … כל חייך הלכת בדרך של הצלחה והצטיינות. היינו משוכנעים שמישהו שם שטיח אדום ואתה רק מהלך עליו, מרים ראש וזוקף קומה. אך כנראה סופו של שטיח זה הוא בשמים, ואתה תביט עלינו משם ממשיכים את דרכנו, וזוכרים אותך בכל עת … אנחנו רוצים להגיד לך שאנו אוהבים אותך, גאים בך ומבטיחים כי תמיד תהיה איתנו ונמשיך לזכור אותך כילד יפה, מחייך ומצליח". אחיו של בר ספד לו: "בר אחי הגדול והאהוב, אין דרך להביע את כל הכאב שאני חווה כרגע כאן … תשמור על העולם אחי האהוב, ותבוא לבקר לפעמים בחלומות. אי אפשר לתאר את כמות האהבה והגעגועים אליך, כמות הבכי. בר אחי הגדול והאהוב, אתה תמיד תישאר מושא ההערצה שלי ותמיד תהיה אצלי בלב". ספדה סבתו של בר, יהודית: "ברי שלי. אני רוצה עוד פעם אחת לעמוד על קצות האצבעות כשאתה מתכופף אלי לחיבוק ולנשיקה, ואני מרגישה את השקע הזה בצוואר שנישקתי מאז שנולדת … שכב בשלום ילד שלי. עשרים ואחת שנים של שמחה הבאת לי. נכד בכור שלי, גאווה". מורן, דודו של בר, ספד לו: "איך מתחילים לכתוב הספד לילד בן עשרים ואחת? איך מתחילים לתאר מי היית ומה היית יכול להיות? איך אני יכול לכתוב לילד שהוא כמו האח שלי? … אומרים שתאומים מרגישים שאחד הולך. אני לא תאום שלך, עשר שנים ואחד-עשר ימים מפרידים בינינו, אבל הרגשתי בר, באמת שהרגשתי. הרגשתי שנשארתי בלי החצי השני שלי. בר יקר שלי, אני אוהב אותך עד סוף העולם וחזרה. תנוח על משכבך בשלום, ואנחנו פה תמיד נזכור וננציח את זכרך". חבריו של בר ספדו לו: "לא כולם זוכים להכיר אדם שהנשמה מחייכת מתוכו. נשמה שתישאר איתנו לעד. אוהבים ונאהב תמיד, גיבור שלנו". כתבה חברה של בר מהתיכון ומהצבא: "אני חושבת על זה שמחר שוב אלבש את המדים עם תגיות ההשלמה הכחולות, ואני נזכרת שאת מסע קורס הקצינים היינו אמורים לסיים ביחד. רציתי להגיד לך ברבור, שביום רביעי הבא אני מקבלת את הדרגות. אמנם שני חדי-פס ישבו בכתפי, אבל בלב יהיה אחד פחות". חודש אחרי נפילת בר כתבה אימו: "הלילות כל כך ארוכים ילד שלי. לוקח לי שנים עד שאני נרדמת בסוף ובבוקר, ברגע שקמים, יש עוד רגע אחד קצר בו הכול בסדר ואתה עוד כאן, עוד איתי. רגע אחד ואחריו הבור הנורא שבלב שלי שוב נפתח, שוב נמצא, ועוד יום קשה מקודמו מתחיל". ברשת ניתן לצפות בסרטון לזכר בר ובו תמונות רבות שלו וסיפורים אודותיו, לקרוא כתבות שפורסמו לזכרו ולהאזין לריאיון עם מאמנו בענף הכדור-מים. באתר יוטיוב גם ניתן להאזין לשיר "פרח בר", שכתב ומבצע לזכר בר חברו יפתח עטיאס. באתר פייסבוק נפתח דף לזכר בר ובו קורות חייו, תמונות רבות מתחנות חייו הקצרים, דברי זיכרון של בני משפחה וחברים והודעות על הנצחות. שבוע אחרי נפילת בר נערך משחק כדור-מים בליגה הארצית בין הפועל קריית טבעון למכבי חיפה. בר טרח הרבה על ארגון המשחק הזה, וזה היה למשחק לזכרו בנוכחות משפחתו ובהשתתפות דודו מורן, אחיו ניר – ואף בהשתתפות קצרה של האח הצעיר רותם. באתר יוטיוב ניתן לראות כתבה אודות המשחק. שלושה חודשים אחרי נפילת בר נערך בבריכה בקריית טבעון, בה הוא היה פעיל, טורניר "בר במים", טורניר כדור-מים לזכרו בהשתתפות כמה קבוצות, ביניהן קבוצות בהן הוא שיחק וקבוצה שהתאחדה במיוחד משחקנים ששיחקו איתו בנבחרת הנוער. בסיום הטורניר חולקו גביעים, ויש כוונה לעשותו טורניר שנתי. בינואר 2015 זכתה קבוצת הפועל קריית טבעון, בה שיחק בר, בגביע המדינה לבוגרים, והם הקדישו את הגביע לבר. בכל קורס קציני הנדסה יקבל המצטיין בבוחן לוחם ספר בהקדשת משפחתו של בר. "זהו בוחן שמסמל בקורס את המקצועיות שלכם כצוערים, כלוחמים וכמפקדים", כתבו בני המשפחה, "ואכן איך אפשר להנציח את זכרו טוב יותר, הרי בר היה מנהיג מטבעו, מפקד שחיילים ילכו בעקבותיו". בחודש פברואר 2015 חולקו במכללה האקדמית תל אביב-יפו מלגות לסטודנטים מצטיינים שלחמו במבצע "צוק איתן". המלגות נתרמו על ידי חברת "נס טכנולוגיות", בה עובד אפי רהב, לזכר בנו בר ובחלוקתן השתתפו בני המשפחה. מועצת רמת ישי, היישוב בו גדל בר, החליטה לקרוא על שמו את שביל הטיול סובב רמת ישי, אשר נסלל במהלך שנת 2015. "בקצה השמיים ובסוף המדבר, יש מקום רחוק מלא פרחי בר….." יהי זכרך ברוך.