ראובני, יונתן

יונתן, בן זיוה ומאיר, נולד ביום כ"ט בשבט תשי"א (5.2.1951) בקיבוץ עברון ולמד בבית-הספר היסודי והתיכון "אשרת". הוא היה תלמיד מוכשר, נמרץ וצמא-דעת, ולמד בעיקר מתוך לימוד עצמי. הוא אהב את כל הקשור בטבע, נהג להתבונן בחיי הצפורים והתעניין בבעלי-חיים, ובגידול פרחים. מנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", וכן היה חובב ספורט והרבה לשחות בים, לטייל ולסייר במרחבי הארץ. ברבות הימים החל להתעניין במוסיקה ובעיקר במוסיקה קלאסית ואף למד לנגן בקלרנית. תמיד הרבה לקרוא ספרים ושקד להגדיל את אוסף-הספרים שלו. יונתן היה עליז, שובב, איש שיחה ער ומעניין, שריכז סביבו שומעים וידידים רבים. מטבעו היה חברותי, אהוד על מכריו ואהוב על נערות שעמן ידע ליצור קשר הדוק ולשמור עליו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, והיה רציני בגישתו לחיים, אך יחד עם זאת אהב לפעמים לעשות מעשה קונדס. להוריו היה בן נאמן ומסור ואהב להיות בבית בחברת הוריו, שהקדיש להם שעות רבות. יונתן גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות-הטנק נשלח לקורס מפקדי-טנקים, ומשסיים שם והוצב ליחידת שריון ברמת הגולן, הוטל עליו תפקיד מש"ק טנק והוענקה לו דרגת סמל. הוא היה חייל טוב ומפקד מוכשר ואהוב על כל פקודיו. מפקדיו אמרו עליו, כי "מילא את כל המשימות שהוטלו עליו באומץ, בכישרון ובהקרבה". אמנם לא אהב את חיי-הצבא ואת הצבאיות בכלל, אבל היה ממושמע ואחראי במילוי תפקידיו. כלפי פקודיו נהג יחס אנושי, לא התנשא עליהם מתוקף הדרגה אלא ניסה תמיד להסביר ולשכנע. לפיכך זכה להערכתם ולחיבתם של חיילי היחידה ומפקדיה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יונתן בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן. ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973) פונה צוותו לעורף לאחר שהטנק שלו נפגע במהלך הקרבות הקשים. לצוות העייף ניתנה מנוחה קצרה, אך כשהגיעה בקשה לשני מתנדבים, שיחזרו אל החזית כדי לאייש טנקים – התנדב יונתן לחזור לשדה הקרב. בדרכו בחזרה בנגמ"ש אל הקרב נפצע בהפגזה ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעברון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתבי תנחומים להורים השכולים סיפרו מוריו: "משיחה קצרה עמו התברר שלפנינו לא נער משתובב ופורק משמעת ועול-לימודים, אלא איש צעיר התוהה על שאלות היסוד של החיים ורוצה תשובות על בעיות שעוררו גדולי ההוגים;" "התרשמתי מהתבגרותו, מאופן שיחתו, מביטחונו האישי;" חברו כתב עליו: "בתחילה הצטייר בעיני כדמות שובבה, תוססת ומתסיסה, אבל ככל שהתהדקו הקשרים למדתי להבחין שמתחת לאותה דמות נמצא אדם רגיש, חושב, משכיל ומבין". הוריו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי חברים על דמותו וכן דברים שהעלה יונתן על הכתב.