קרמיש, צבי-הרברט

בן פאולה ואריה, נולד ביום ג' באב תרע"ד (26.7.1914) בברלין, בירת גרמניה. הוא למד בגימנסיה ואחר-כך התמחה בעבודה כצורף-זהב והגיע לרמה גבוהה במקצוע זה. היה ציוני מנעוריו, חבר בתנועת הנוער החלוצית "הבונים", שימש בה כמדריך ועבד בקבוצות-הכשרה. בשנים הראשונות שלאחר עליית היטלר לשלטון, היווה כוח מעודד ומורה-דרך לרבים למצוא את תקוות עתידם בשיבה לעמם ולארצם. משעלה לארץ בשנת 1937 יצא להגשמה חלוצית בגבעת חיים ואחר-כך לעבודה במפעל האשלג בסדום, ובשני המקומות היה פעיל ב"הגנה". משלא מצא סיפוק נפשי בדרכו זאת חזר למקצועו הקודם ובית-מלאכתו בירושלים נודע לשבח ברמתו המקצועית בכל הארץ. הוא עזר לסידורם בארץ של עמיתיו למקצוע וידו היתה פתוחה לצורכי ציבור ולנצרכים. מתוך מזיגה נעלה של נדיבות וצניעות התפתחה אצלו שיטת "מתן בסתר" עד כדי כך, שהוא עצמו לא היה מרגיש בגודל הסכומים שהיה נותן. היה מוכן לעזור אף בגופו, ובעת התפוצצות מכוניות-התופת בבניין המוסדות הלאומיים וברחוב בן-יהודה היה בין המזדרזים והשוקדים להגיש עזרה לפצועים. גם בהתמסרותו להגנת העיר לא ידע גבול. צבי לא המתין לבוא תור בני גילו, ועל אף היותו בעל משפחה התנדב ל"משמר העם", ואחר-כך – לצבא הגנה לישראל. בקרבות הקשים מילא את חובתו בנאמנות עד שנפצע בשירותו באזור מוצררה, יום לפני התחלת ההפוגה הראשונה. יומיים נאבק עם מכאוביו ומת בבית-החולים ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים ב-14.6.1948. השאיר אחריו אישה, לילי, ובן, עמוס. ביום י"ב באלול תשי"א (13.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.