קושניר, ויקטור

בן ילנה וודים. נולד בנר שביעי של חנוכה, ביום ל' בכסלו תשנ"א (17.12.1990), בעיר ניז'ני-טגיל בחבר אורל שברוסיה. אח ליוסף, הצעיר ממנו בחמש שנים. ילד יפה עיניים, בהיר שיער ובעל חיוך כובש, נבון ומוכשר. בן שנתיים, ב-11.3.1993, עלה עם הוריו לארץ והם התיישבו בקיבוץ רמת הכובש. זמן מה אחר כך עברו לבאר שבע, והשתקעו בה. ויקטור החל את לימודיו בבית הספר היסודי "אפיק", התערה היטב בסביבה החדשה, השתלט במהירות על לימוד השפה העברית ורכש חברים טובים. כבר אז ניכרה משיכתו העזה לספורט ולתנועה, אשר תלך ותתפתח. בסיום כיתה ו' המשיך ויקטור לבית הספר התיכון העירוני-קהילתי על שם רבין, שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, ואהב במיוחד את המקצועות ביולוגיה, ספורט, אנגלית ואזרחות. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, ובהיותו בכיתה ח', נמנה עם רשימת התלמידים המצטיינים בשכבתו. כשהגיעה העת לבחור במגמת הלימודים העיקרית בחר ויקטור בביולוגיה, ועל אחת העבודות הגדולות שהגיש במקצוע זה קיבל את הציון 99, שהתגאה בו מאוד. עולמו הפנימי של ויקטור היה עשיר, ותחביביו רבים ומגוונים. ויקטור הצטיין בשחייה, השתתף בתחרויות שחייה וזכה במדליות; הוא התעניין מאוד באמנויות לחימה, התאמן בקרב מגע, וגם אהב להחליק על סקייטבורד. נוסף על אלה, היה ויקטור חובב מוזיקה רציני וניגן בכינור. ויקטור, אומרת אמו, היה אינדיווידואליסט, לא "אחד מהעדר", ופעל תמיד על פי עקרונות ברורים. יושרו האישי היה נדיר והקנה לו את הערצתם של חבריו. המשפחה היוותה בעבורו מקור כוח וגאווה; ערבי השבת זכורים כערבים של שמחה, משום שסימלו את המשפחתיות החמה והעוטפת. ויקטור ציפה מאוד לגיוסו לצה"ל, והיה מוכן להשקיע מאמצים רבים כדי להתקבל ליחידה קרבית. לשם כך הצטרף לפרויקט "אחריי" של עמותת "נוער מוביל שינוי" – תנועה המטפחת מנהיגות צעירה והמעודדת מעורבות חברתית, ועבר במסגרתה קורס הכנה לצה"ל. ב-16.3.2009 התגייס, הוצב בחטיבת "גבעתי", והחל את מסלול הכשרת הלוחם בבסיס האימונים החטיבתי. חייו של טוראי ויקטור קושניר נגדעו בעודם באיבם. ויקטור נפל בעת שירותו, ביום ט"ו באייר תשס"ט (9.5.2009), והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבבאר שבע. הותיר הורים ואח. על מצבתו נחקקו מילים ברוסית, וכן המילים "כולנו מעשה ידך."