קורי, שמואל (שמואליק)

בן שרה ויצחק, נולד ביום כ"ו באייר תרפ"ו (10.5.1926) בעיר איזמיר, תורכיה, בבית שומר-מסורת. שמואל למד בבית-הספר העברי "בני ברית" והמשיך ללמוד בגימנסיה ממשלתית למסחר שלא היתה לפי רוחו. היה גא ביהדותו ועם הנוכרים לא התחבר. בהיותו בן 16 מת עליו אביו והוא נאלץ להפסיק את לימודיו ולשאת בעול פרנסת המשפחה. בימי מלחמת-העולם השנייה היה ממייסדי ארגון הנוער הציוני "נאמני ציון". הוא אסף כספים במחתרת למען הארגון, אירגן חברים חדשים והשתתף בבירורים ושיחות. התלבט בין הרצון לעלייה והצורך לעזור למשפחה, אך לבסוף החליט לעלות ובחודש פברואר 1944 עלה ארצה בהבטיחו להעלות ארצה גם את אמו ואחותו – וזו היתה משאת נפשו כל הימים. עם הגיעו הצטרף לחברת נוער עולה בקיבוץ תל יוסף והיה מעמודי-התווך של החברה. שנתיים שימש חבר הוועד. חיי הקומונה הלמו את אופיו. הוא התקשר לקיבוץ ולענף-הרפת שבו עבד. תמיד השתוקק להתיישבות עצמאית והצביע ראשון בעד עליית החברה לקיבוץ משגב עם. היה בא-כוחה של החברה במזכירות משגב עם ושימש מקשר בינה לבין חברה שנייה. כשבועיים לפני פרוץ מלחמת-העצמאות רכב על חמור לכפר גלעדי. בדרך התנפלו עליו ערבים וחטפו את הרובה שהיה מונח על ברכיו. מן הכפר הערבי התפרץ המון מזוין באלות ומוטות. שמואל נאבק עם שלושה ערבים ויצא מהמאבק כשכולו זב דם. "לא תיארתי לעצמי שאוכל להרביץ כך" – כתב לחברתו, "יצאתי בריא, אך ימים מספר לא טעמתי אוכל. חשבתי על הרובה שנשדד". התמסר בהתלהבות ורצון עז לתפקידים שונים שהיו כרוכים במצב המיוחד בארץ. ביום כ"ח בשבט תש"ח (8.2.1948) יצא ללהבות הבשן להביא תגבורת לאבטחת הדרך למשגב עם. ליד קיבוץ עמיר נתקלה המכונית במחסומים ושמואל ירד ראשון לפרקם. בינתיים החלו הערבים בהתקפה על המכונית התקועה. הוא נפגע בגבו ובראשו ומת במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במשגב עם. ביום השלושים למותו הוציא קיבוצו חוברת-זיכרון בשם "שמואליק".