צלניק, מנשה

בן חוה ושבתאי, נולד ביום כ"ג באב תרפ"ז (21.8.1927) בעיר אסן, גרמניה, ועלה ארצה ב-29.10.1934. הוריו השתקעו בחיפה ומנשה למד בבית-הספר היסודי והמקצועי בעיר והשתלם באומנות הרתכות ובמסגרות. במקצועו זה עבד במקומות שונים בארץ עד אשר עבר לקיבוץ אשדות יעקב. שנים רבות היה חבר פעיל ב"הגנה" ועבר קורס מדריכים. בפרוץ מלחמת-העצמאות היה מראשוני המתנדבים לצבא, מבלי שנקרא, בשל היותו בן יחיד. הוא התגייס לחטיבת "כרמלי" ומילא תפקיד סמ"מ באחד מגדודי החטיבה. הוא נודע כחייל אמיץ וכמפקד הדואג לצרכי פקודיו ולשלומם. היה בין משחררי חיפה ועכו. פעם הציל במו ידיו סירה מלאה אנשים ונשק, צלל והעלה ממעמקי המים את הנשק היקר ואת האנשים הביא לחוף מבטחים. היה בין משחררי הגליל העליון ושם, בעת מבצע "ברוש", בקרבות העזים באזור משמר הירדן, נפל. באותו יום, י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), הרגיש ברע וירד מהמשלט אל הרופא, אך בהתרחקו הרגיש בהתקפת האויב. חזר אל אנשיו, נטל את הפיקוד בידיו והחל לעודד את פקודיו בחיוכו השקט והמרגיע שלא מש משפתיו עד אשר נפגע ברסיס פגז ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.