ציטרון, יעקב

בן שיינדל ומיכאל-אהרן, נולד ביום ט"ז בסיוון תרפ"ד (18.7.1924) בעיר פישצוץ-פודלאסקי, פולין למשפחה חרדית ואמידה. הוא למד ב"חדרים" ובבית-ספר יסודי פולני. במזגו הטוב והעליז נתחבב על יודעיו ועל הצלחתו בלימודים זכה בהערכת מוריו. יעקב התחנך לציונות בקן בית"ר וכהכשרה ראשונה לעלייה התחיל ללמוד נגרות. בראשית מלחמת-העולם השנייה נמלט עם אביו לשטח הכיבוש הרוסי. אביו חזר אל המשפחה בפולין ונספה יחד עימה בידי המרצחים הנאצים והוא נשאר עם דודו ונשלח לעבודות-פרך ביערות סיביר. לרגל הסכם סטלין-שיקורסקי הורשה לעבור לרוסיה התיכונה. שם עבד בנגרות. בהשתדלות כומר פולני שריחם עליו הורשה – למרות גילו שהיה למעלה מ14- שנה – להצטרף לשיירת יתומי פולין ולצאת לטהרן. במחנה-המעבר שם נמשך לחבורת הנערים הדתיים, ובהשפעת חברו הטוב ירמיהו רוזן ז"ל, חזר לחיים של מסורת בית האבות, ואחרי הגיעם ארצה במרס 1943 ושהותם זמן קצר במחנה-המעבר בעיינות עבר עימהם לחברת עליית הנוער הדתי במקווה ישראל. הוא הצטיין בשקדנותו ובהצלחתו בלימודיו ובעבודה ועם זאת הצליח באימוני הגדנ"ע והספורט. כמו-כן היה לעזר למוריו ולמדריכיו בהחזרת צלם האדם והאמונה באדם ובעתיד לחבריו שתלאות המלחמה הרסו את נפשם. הוא השתלם ברפתנות ועבד גם בנגריה. פיצוי לחמימות המשפחתית שאבדה לו עם השמדת בית הוריו בגולה, מצא בבית הורי חברתו, ואחר-כך – ארוסתו, רחל וינר, בתל- אביב. שניהם הצטרפו לגרעין הקיבוצי ועלו לשנת-שירות לכפר עציון. שם עבד בנגריה והתחבב על אנשי הכפר. עם יתר חברי הגרעין נתקבל אחר-כך כחבר לקבוצה. הוא השתתף באימוני ה"הגנה" וסיים קורס מ"כים בהצלחה. בראשית שנת תש"ז יצא בהסכמת רחל ואף בהמרצתה לשנת השתלמות רוחנית בישיבת כפר הרא"ה, שם שקד על לימודיו וכתב: "השנה עוברת מהר ומי יודע מתי אוכל לחזור וללמוד שוב". בכל זאת הקריב חלק מהזמן היקר לסיום קורס רגמים בחדרה. כשפרצה מלחמת-העצמאות, אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה, נקרא לחזור לכפר עציון, ומשחזר, הצטרף מיד לשירות בשמירה ובביצור ובהדרכת חברים באימונים. פעל כרגם וכלוחם בנשק קל, בכל הקרבות נגד האויב עד שנפל ביום נפול כפר עציון, יום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). רחל ארוסתו נפלה שם ביום ההוא. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.