צור (מנצור), יוסף (“יוסי”)

בן דוד וצפורה. נולד ביום כ"ב בתמוז תש"י (7.7.1950) בראשון-לציון ולמד בבית-הספר ויתקין ובבית-הספר התיכון "אריאל" בראשון-לציון. תכונותיו הבולטות ביותר היו אהבת האדם והענוותנות ומילדותו היה חבר לכל אדם וניסה להבין ולעזור לזולת בשעת מצוקה או כשותף לשמחה. בילדותו היה פעיל בתנועת הנוער "העובד והלומד" והצטיין בנכונותו להתנדב לכל פעולה. היה ספורטאי מעולה ונהג לשחק בעיקר בכדורגל ובכדורסל. הוא היטיב לשחות וכשהיה כבן 15 הציל שלושה מחבריו מטביעה. יוסי היה בעל אישיות קורנת טוב-לב. השהייה במחיצתו הייתה חוויה של בידור ושמחת חיים ולא פלא שתמיד היה מוקף בבני משפחה וידידים רבים שביקשו את קרבתו. הוא האציל משלוותו ומטוב לבו על הכל. היה מסור ונאמן לשני אחיו ולהוריו, שבטחו בו ושאבו עידוד מאישיותו המקסימה. יפה-מראה וגבה-קומה היה, אדיב ואציל-נפש ואדם למופת. יוסי גויס לצה"ל ב-1968, סיים את הטירונות כחניך מצטיין ואחרי כן סיים קורס מ"כים. בתקופת שירותו השתתף בהצטיינות במשימות מבצעיות מעבר לקווי האויב ובארץ, הוא הצטיין בכל תפקידיו ביחידה, הן בפיקוד על חייליו והן בתפקידו כסמל חבלה. ביום כ"ב תמוז תש"ל (25.7.1970), נפטר סמל יוסף מפצעים שנפצע יום קודם מפגיעת בזוקה ברמת-הגולן והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון-לציון. שחקני קבוצת הכדורגל של "הפועל" רמת-אליהו, שיוסי היה חבר בה, קראו את שם קבוצתם קבוצת הפועל "יוסף" להנצחת זכרו; חדר-טבע בבית-הספר היסודי בו למד נקרא על שמו "חדר-יוסף".