פרץ, ניסים

בן רחל וניסים. נולד בשנת תשי"א 1951)) במרוקו. בן יחיד להוריו. ניסים נולד ביום שבו נפטר אביו ועל-כן נקרא בשמו. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי בעיר הולדתו ובשנת 1963, בהיותו בן שתים-עשרה, עלה עם אמו לישראל והשניים הקימו ביתם בדימונה. את לימודיו היסודיים המשיך בבית-הספר 'יוספטל' וסיימם במגמת המסגרות בבית-הספר התיכון מקיף 'להמן עמל'. מלבד עברית דיבר ניסים צרפתית, ערבית ואנגלית. טרם גיוסו עבד כמסגר במפעל בדימונה. בראשית חודש פברואר 1969 גויס ניסים לשירות חובה בצה"ל ובתום הטירונות הוצב לשרת בחיל האוויר, תחילה כמסגר ובהמשך כמכונאי ציוד קרקע. בפברואר 1972 הצטרף ניסים אל שורות צבא הקבע ושימש כראש מחלקת גנרטורים בחיל האוויר וכטכנאי תעופה. מפקדיו העריכו את יכולתו והעידו כי היה חייל ממושמע, נאמן והגון, בעל מקצוע טוב מאוד, משקיען, בעל יוזמה, אכפתי ובעל גישה בוגרת. ניסים היה בעל ותק מקצועי וניסיון עשיר,קידם נושאים שהיו בתחום אחריותו. לאורך כל הדרך הוא גילה רצון להתקדמות. כשמונה-עשרה שנה שירת ניסים בצבא הקבע ובמהלך השירות קיבל אותות על השתתפותו במלחמות יום-הכיפורים ושלום-הגליל ואת אות השירות המבצעי. בשנת 1975 נשא לאישה את תמר והשניים הקימו ביתם בדימונה, שם גידלו את שלושת ילדיהם. בתחילת 1990 חלה ניסים ואושפז בבית-החולים סורוקה. ניסים נאבק במחלתו אך ביום כ"א באדר תש"ן 18.3.1990)) הכריעה אותו המחלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו רעיה – תמר, בן – רונן ושתי בנות – אודליה וחלי. בן שלושים-ותשע היה במותו. לאחר מותו הועלה ניסים לדרגת רס"ב. במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה בין השאר: "…ניסים שימש דוגמה ומופת ברמת ביצוע התפקידים שהפגין. הוא היה חבר ומפקד כאחד. הכשיר חיילים רבים שהגיעו להישגים גבוהים בזכות מקצועיותו, יושרו וצניעותו…"