פרישתא, איוב

איוב, בן חוה וניסים, נולד בשנת תשי"א (1950) בפרס. באותה השנה, כשהיה בן חודשים אחדים, עלה עם משפחתו ארצה. המשפחה בחרה להתיישב במושב קלחים, שליד באר שבע, והוא למד בבית-הספר היסודי "מבועים" במושב ואחר-כך המשיך ולמד שם שנה אחת בבית-הספר התיכון. רוב שנות ילדותו של איוב עברו עליו בנוף הנגב. שם גדל והתחנך ולמד לאהוב את ארץ ישראל. מגיל צעיר היה יוצא בשבתות ובחגים עם חבריו לסייר בסביבות המשק, ופעמים רבות גם הרחיק לטייל אל מקומות נידחים ומרוחקים מביתו. הוא היה נער עליז ועירני ומשום כך התחבב על כל מי שהכירו. מזגו הנוח, שמחת החיים שבו ופתיחותו כלפי כל אדם קנו לו הרבה חברים, ואלה אהבו לבלות בחברתו והרבו לבקר בביתו. לרבים מהם היה איוב ידיד אינטימי והם שתפוהו בכל חוויותיהם. הוא ניחן בסבלנות וברגישות וידע להאזין לכל אדם באורך רוח ומתוך התעניינות כנה. איוב היה גם בן מסור ואוהב להוריו ואח נאמן ודואג לחמשת אחיו ואחיותיו. למרות שגדל בבית אשר הפרנסה לא הייתה מצויה בו תמיד בשפע, הקפיד עם עצמו בלימודים והצליח להשלים את לימודיו בבית-הספר היסודי ואף להתקבל לבית-הספר התיכון. למרות רצונו ללמוד והכרתו בחשיבותם של הלימודים לגבי עתידו, לא יכול איוב לראות את משפחתו במצוקתה והחליט לנטוש את הלימודים וללמוד מקצוע, כדי להיות לעזר למשפחה במקום להיות עליה למעמסה. הוא למד את מקצוע הנגרות ועד מהרה נחשב בעל מקצוע מצוין, וידע לבנות רהיטים לתפארת. כהרגלו דאג תחילה למשפחתו, ועד היום מלא ביתה ברהיטים – שולחן, כסאות וארונות – מעשה ידיו של איוב. משרווח מעט למשפחה מבחינה כלכלית, הצליח איוב להקדיש זמן לתחביביו. הוא החל רוכש תקליטים, ונהג להקשיב להם במשך שעות ארוכות, וגם החל לומד את סודות הצילום. הוא גם אהב לשחק בכדורגל ובמיוחד אהב לבלות על שפת הים במשחקים ובשחייה. איוב גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והתנדב לחטיבת "גולני". הוא עבר בהצלחה את הטירונות הקשה הנהוגה בחטיבה ואחר-כך גם השתתף בהצלחה באימוני החורף ובאימוני הקיץ הידועים של החטיבה. גם בצבא הצליח להשתלב במהירות במסגרת החיים החדשה וקנה לו ידידים רבים בין מפקדיו ובין חבריו לנשק. הכל למדו להעריכו ולבטוח בו. מפקדיו ידעו שהם יכולים לסמוך עליו, שימלא כל פקודה במהירות ובדייקנות וחבריו למחלקה ידעו, שתמיד יהיה מוכן לעזור להם ולעודדם. גם בתקופת שירותו בצבא לא שכח את משפחתו. ברוב דאגתו לפרנסתה יצא לשתי חופשות מיוחדות, כדי לעבוד במשק זמן-מה, ובכך לעזור לאיזון התקציב של המשפחה. בתום תקופת שירות החובה שלו השתחרר וחזר מיד לעבוד במקצועו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף איוב בקרבות הבלימה, שניהלו כוחותינו נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"ז בחשון תשל"ד (12.11.1973), נהרג איוב בשעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. הוריו ובני משפחתו תרמו ספר תורה לזכרו.