פריד (שמעוני), שמואל (שמולי)
בן מרים ויצחק, נולד ביום י"א בניסן תרפ"ב (9.4.1922) בווינה, בירת אוסטריה. סיים בית-ספר יסודי ואחר-כך למד שלוש שנים נגרות. בילדותו נתייתם מאמו ולו שני אחים, אחד בוגר ממנו והאחר צעיר ממנו. היה פעיל בתנועת הצופים היהודים ובנוער הציוני הכללי והשתתף עם אחיו בהפיכת ארגון הנוער לתנועה חלוצית. בעקבות אחיו הבכור אורי עלה ארצה במסגרת עליית- הנוער ובא לארץ בראש השנה תרצ"ט (1938). אביו ושאר בני המשפחה נשארו באוסטריה ונרצחו בידי המרצחים הנאצים. אחיו הצעיר דויד מת במחנה טרזיאנשטט זמן מועט לפני השחרור. שמואל עבר שתי שנות-הכשרה בכפר יחזקאל ולמד לאהוב את החקלאות, ובמיוחד את הטיפול בבעלי-חיים. הוא התחבב על חבריו בשל עליזותו התמידית ומזגו הטוב וקראו לו בשם החיבה "שמולי". מאז בואו ארצה היה חבר פעיל ב"הגנה". בהכשרה בחר באורח-החיים השיתופי ואחרי סיום הכשרתו נפרד מחבריו והצטרף לקבוצת "מדורות", שעשתה אז את צעדיה הראשונים במשק הקטן שבחדרה. הוא עבר עימה את כל שלבי התפתחותה וגלגוליה, דרך קבוצת זרעים עד להתיישבותה הקבועה בקבוצת דברת (בה היה חבר אחיו הבכור אורי). כבעל ניסיון בגידול צאן הניח את היסוד לעדר הקבוצה, וכן התמחה באורווה של תל יוסף בטיפול בבהמות-עבודה. שמואל מילא בקבוצה תפקידים אחראיים כמנהל ענף הצאן, סדרן עבודה ומרכז המשק. היה שופע מרץ ועליזות, אך גם מסתגר בתוכו. זמן מועט אחרי שנשא לאישה את חברתו לאה, עזב את הקבוצה בגלל חילוקי-דעות ועבר לנתניה. משפרצה מלחמת-העצמאות זמן מועט אחרי פרישתו מהקבוצה, התנדב לצבא, שירת בחטיבת "עודד" והשתתף בקרבות. ביום 10.7.1948, נפצע קשה בשעת טיפול במקלעו בקרב ליד תל-עזזיאת שעל גבול סוריה בגליל העליון. הועבר משותק לבית-החולים בילינסון ושם מת ביום י' באלול תש"ח (14.9.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. יומיים לאחר פציעתו, נפל אחיו אורי בעת שעלה עם מכוניתו על מוקש. זכרו הועלה בחוברת "לזכר הארבעה" בהוצאת קבוצת דברת.
