פרוינד, שלמה (גבריאל)

בן רחל ומשה, נולד ביום כ"ד באלול תרפ"ז (21.9.1927) בעיר ברסלאו, גרמניה, ועלה לארץ עם כל המשפחה בתשרי תרצ"ד (אוקטובר 1933). חודשיים למד בבית-הספר "מוריה" בתל-אביב, ואחרי שהמשפחה התיישבה בפרדס חנה – המשיך ללמוד בבית- הספר היסודי המקומי. שלמה חונך ברוח המסורת ובניין הארץ בישיבת "בני-עקיבא" בכפר הרא"ה ואחרי-כן עבר לבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. כך איחד בליבו אהבת תורה וחקלאות גם יחד. שלמה עזר בהכנת התערוכה החקלאית הגדולה במלאת 75 שנה למקווה ישראל, שמשכה מבקרים רבים מן הארץ ומחוץ- לארץ והיה אחד המדריכים בה. משה סמילנסקי, בתארו את התערוכה, כתב עליו בעיתון "הארץ": "הדריך אותי בחור צעיר שדיבר על זיבול והשקאה בהתלהבות כזאת, כאילו מדבר חבר קיבוץ על תורתו של קרל מרכס. הלוואי והיה לנו הרבה נוער חקלאי כזה". בשנה תש"ה (1945) קיבל תעודת-גמר של מקווה ישראל וחזר לביתו לתקופה של שנתיים כדי לעבוד במשק המשפחתי ובו בזמן הוסיף להשתלם בלימודי קודש וחול. שלמה החל בנטיעת מטע חדש של אבוקדו, ענף שהתמחה בו באופן מיוחד, והיו לו תוכניות גדולות לגידול אבוקדו ועצים סובטרופיים אחרים. באלול תש"ז (1947) השתתף בישיבת "בני-עקיבא" בחודש עיון לקראת החגים ויצא משם לתל-אביב כדי ללמוד מקצוע-עזר: חשמלאות רדיו. בפרוץ מלחמת-העצמאות מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס לאחר שהיה פעיל ב"הגנה" גם קודם-לכן. התאמן בשרונה בפלוגה דתית והועבר במטוס ב-23.3.1948 לכפר עציון הנצור. ימים אחדים אחרי צאתו השתתף בקרב נבי-דניאל, בהדיפת התקפה על השיירה האחרונה לכפר עציון. המגינים המעטים עבדו קשה הן בביצור המקום והן בשמירה ובקרבות שהתחדשו כפעם בפעם. הם עמדו מעטים נגד רבים ולחמו בנשק דל נגד תותחים ושריוניות. שלמה הקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד תורה שממנה שאב עידוד ונחמה. אחרי הקרב הגדול שבו התקיפו הערבים את הנקודה בנשק רב וכבד ובהדרכת קצינים אנגלים, ומבין המגינים נפלו 12 איש, ואילו מהערבים 60-70 איש, כתב את מכתבו האחרון: "ביטחוני בה' כל-כך עז שפשוט איני מפחד והנני מצדיק את הדין ולו גם הגרוע ביותר". שלמה נפל בקרב האחרון, בו נפל כפר עציון, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). "שלמה היה איש רציני ואחראי עד מאוד, עשה את דרכו בפשטות ובנועם, תמיד הסביר פנים ואץ לעזרת הזולת", – אמר עליו מנהל בית-ספרו. אחד מחבריו, שחזר מהשבי בעבר-הירדן, אמר בשיחה עם אמו: "דעי שכל אחד הכיר את שלמה וכל אחד אהב אותו". ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.