פילוסוף, אברהם
בן לאה ויצחק, נולד ביום ט"ו בשבט תרפ"ט (26.1.1929) בעיר בורסה שבתורכיה. הוא למד רק כמה כיתות בבית-הספר ועלה ארצה בדרך היבשה בשנת 1942, על אף התנגדות הוריו. אחרי ששהה שלושה חודשים במקווה ישראל עבר להכשרה במסגרת עליית הנוער הדתי בטירת צבי. היה שקדן ומסור לעבודתו והשתלם במיוחד בענף הלול. אחרי שנתיים יצא עם חבריו ליסד את קבוצת "שחר", הקבוצה הדתית הראשונה של יוצאי ארצות המזרח התיכון, ומילא בה תפקידים אחראיים. כשנודע לו שהוריו זקוקים לעזרתו נפרד בלב דואב מהקבוצה ועבד חודשים אחדים עבודה פרטית. עם פרוץ הקרבות בארץ, התייצב מיד למערכה, בהיותו כבר מאומן משנות ההכשרה במסגרת ה"הגנה" ושירת בחטיבת "כרמלי". ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב ואברהם ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.