פייט, דניאל-דוד

דניאל-דוד (דודיש), בן רוזליה וטוביה (טובייש), נולד ביום י"ז בחשון תשי"ב (16.11.1951) בובזיק שבפולין, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ניצנים ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר סילבר. בן חמש היה כשעקרה משפחתו משיכון העולים באשקלון והתיישבה במושב ניר ישראל. מימי נעוריו סייע לאביו בעבודות המשק הקשות. כתב עליו מורהו: "בלימודים לא הקפדנו עמו, משום שידענו שעל כתפיו הצעירות הוטל משא כבד, עול של משק מתפתח. תמיד נאבק כדי להוציא את צדקת חבריו התלמידים לאור. אך בעיקר נתגלה ייחודו בטיולים ובמסעות. שם נחשף דניאל האמיתי – החביב, המסייע והמתנדב". דניאל היה חובב ספורט נלהב, אהב מאוד משחקי כדורגל והיה חבר בנבחרת הנוער של "הפועל" אשקלון. מטבעו היה פעלתן, חסר מנוחה ומלא מרץ של עשייה. היו לו "ידי זהב" והוא ידע לעשות כל מלאכה שנזדמנה לו, ובכך סייע הרבה להוריו בעבודת האדמה במושב. דניאל היה מוכן תמיד לעזור לזולת ומעולם לא רדף דברים שבחומר. תמיד טען שאין לו צורך בכלום, האיר פנים לכל אדם ורחש חיבה רבה לידידיו. היה לו חוש הומור והוא הרבה להתלוצץ ולהשתובב, אך ידע היטב להיות רציני ושקול כשהיה צורך בכך. דניאל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970 והתנדב לסיירת "שקד". הוריו דיברו על לבו וביקשו למנוע אותו מכך, אך הוא מיאן לשמוע להם. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר והוצב ביחידתו. הכל הכירוהו כחייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, שעשה כל מה שהוטל עליו בדייקנות ובמסירות. כל ימי שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ולעתים היה נוסע שעות רבות כדי להיות שעה קלה בביתו. לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר נרתם במלוא כוחו ומרצו לפיתוח המשק של אביו ואף החל לבנות לו בית שם. הוא היה אמור לחנוך את הבית שבועות אחדים אחרי שפרצה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים לחם עם יחידתו בסיני והשתתף בקרבות נגד המצרים, שחדרו לתחום כוחותינו. בקרב שנערך ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) מצפון לקנטרה, נפגע הנגמ"ש שלו בשני טילי-כתף והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. המועצה האזורית "חוף אשקלון" הוציאה לאור חוברת לזכר בני המקום שנפלו במלחמה, ודניאל בתוכם.