עשרי, זכריה

בן זהרה ושלום, נולד בשנת 1927 בעיר אלגברי, תימן. למד בתלמוד-תורה ופנה למלאכת האריגה. בשנת 1942, בהיותו כבן 16, עלה לארץ. תחילה הצטרף לקבוצת-נוער בכפר-הנוער שפיה והשתלם בלימודים כלליים. משם עבר לגור אצל דודו בשכונת התקווה. זמן-מה שירת כנוטר בתל ליטווינסקי, ומשסיים את שירותו החל לעבוד באריגה. משכר עמלו שלח להוריו שנשארו בגולה. במרס 1948 התגייס. השתתף במערכות רבות ועמד בהן באומץ, אך היו לו גם רגעי יאוש, בזוכרו את הוריו. ארס לו אישה אך דחה את מועד נישואיו "עד שהארץ תשתחרר מעול זרים". זכריה הצטיין בנימוסיו ובאהבתו לסדר, אהב חברה ומנע עצמו ממריבות ותגרות. ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948) נפל בקרב לטרון. ביום כ"ה בתשרי תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.