fbpx
עטיה, צבי

עטיה, צבי


צבי, בן דינה ויהושע, נולד ביום כ"ד באלול תש"י (6.9.1950) במושב שרשרת. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי האזורי במעגלים, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "בית יהודה" בכפר-מימון, בישיבה תיכונית בצפת ובבית המדרש למורים "ליפשיץ" בירושלים. שנות ילדותו של צבי עברו בקשיים של ראשית שנות החמישים, בעוני ובסבל, אולם הוא היה תלמיד מצטיין וכך דילג על כיתה ה' ונכנס ישר לכיתה ו'. כילד הרבה לעשות מעשי קונדס. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, למד שנה בישיבה בכפר-מימון ושנה בישיבה בצפת, אחרי-כן הוסמך כמורה בסמינר "ליפשיץ" בירושלים. צבי (שכונה בפי רבים מחבריו בשם "צביקה", "קיש" ו"עטיה") היה חובב צילום והרבה לצלם מקומות שביקר בהם. הוא אהב מאוד כדורגל והיה גם משחק וגם צופה במשחקים. הוא הקים קבוצת כדורגל במושב מגוריו וארגן משחקים תלת-חודשיים, עם מושבים אחרים. מאחר שהיה בעל הכרה דתית עמוקה, מעולם לא שיחק בשבת והיה משתדל לשכנע גם את חבריו שלא לשחק בשבת, ולעתים קרובות אף הצליח בכך. היה לו אופי חזק והוא הקפיד על קיום המצוות כולן, ושימש בכך מופת לחבריו. כל דבר עשה ביסודיות, ברצינות ובמסירות. צבי אהב ללמוד, שקד על לימודיו והתעמק להבין כל סוגיה על בוריה. כל עניין שלא היה ברור לו, הפך בו והפך, עד שהגיע לחקרו, שכן תמיד הקפיד לשאוף לשלמות. הוא העריץ את שיטתו של הרמב"ם, רכש את כל כתביו והיה מעיין בהם תכופות. מטבעו היה שתקן, ביישן ונחבא אל הכלים. הוא שנא התפארות, היה טוב-לב, אהב את הזולת והשתדל תמיד לעזור לכל אדם כמיטב יכולתו, ובמיוחד להוריו. לחבריו בלימודים תמיד סייע בשמחה, והיה עושה רבות לצורכי הציבור. תמיד השתדל לעודד את חבריו ואת בני-משפחתו. הוא היה בן מסור ואח דואג ומקור גאווה למשפחתו. היה לו מרץ רב ויכולת ביצוע. תמיד מיהר ומעולם לא בזבז זמנו בבטלה. צבי גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. כאדם שהטיף תמיד למען השירות ביחידות קרביות והתרגש מפעולות מזהירות של צה"ל, התנדב צבי לשרת בסיירת שריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס סיירי שריון ובקורס מש"קי סיור, נקבע תפקידו כרובאי חרמ"ש והוא הוצב למפקדת חטיבת שריון. כעבור זמן הועבר לסיירת שריון ואחרי-כן שירת כמ"כ חרמ"ש בתעוז "טלוויזיה", שעל תעלת סואץ. הוא סיים את שירותו הסדיר כחודשיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים. בקיץ תשל"ג למד בקורס הכנה בפיסיקה ומתימטיקה לחיילים משוחררים באוניברסיטת בר-אילן וסיימו בהצטיינות. הוא רצה להיות פיסיקאי והתכונן להתחיל ללמוד פיסיקה באוניברסיטה. למרות גילו הצעיר, היה עתידו ברור לו. הוא פעל למען הקמת מושב חדש של בני מושבו בפתחת רפיח ועמד לשאת אישה. אמנם ידע שקשה יהיה לו ללמוד וגם לפרנס משפחה, אך נהג לומר שאינו רוצה להיות אב זקן. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים החליט צבי להתייצב מעצמו, כיוון שטרם הוצב ביחידת מילואים והבין, שיעבור זמן עד שיקראו לו. הוא השתתף במלחמה בסיני כרובאי חרמ"ש, ולדברי חברו, היה מעודד את חבריו ברגעים קשים, וכדי לחזק את לבם היה נותן להם את נוסח התפילה שלפני היציאה לקרב. רבים ביקשו את עצתו והוא היה להם סמל של עוז רוח ודבקות במטרה. תמיד הצליח לאסוף מניין לתפילה, וכשהפגזות קטעו את התפילה באמצע, היה ממשיך בה אחרי-כן. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), השתתף בקרב הקשה בפאיד, ובמהלך הקרב נפגע הנגמ"ש שלו מטיל וצבי נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. השאיר אחריו הורים, שישה אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת במושב שרשרת; כן הוציאה משפחתו לאור חוברת לזכרו ובה מדבריהם של בני משפחה, של חברים ללימודים ולצבא ושל מדריכיו בקורס ההכנה באוניברסיטת בר-אילן. כמו כן מובאים בחוברת דבריו בשני ראיונות שהשתתף בהם ושפורסמו בעתונות: "שיח חיילים בקו התעלה" ב"ידיעות אחרונות" ו"הם יצביעו לראשונה" מאת נסים משעל ב"הצופה;" בחוברת שהוציאה לאור המועצה האזורית של "עזתה" לזכר חלליה במלחמת יום-הכיפורים פורסמה רשימה עליו; כן פורסמו דברים עליו בספר "עץ חיים", שהוציאה לאור מזכירות איגוד המושבים של "הפועל המזרחי"

דילוג לתוכן