עזרי, משה-יחיא

בן שושנה ועזרא, נולד ביום ד' בניסן תרפ"ב (2.4.1922) בטבריה. למד ב"תלמוד-תורה" ובבית-ספר יסודי בטבריה והמשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון בחיפה. היה נער טוב-לב ומסור מאוד למשפחתו ובראותו כי קשה להם לדאוג לכל צרכיו בעיר, החליט להפסיק את לימודיו שכה אהב וללמוד מקצוע אשר בעזרתו יוכל לתמוך בהם ומבלי להודיע להם על כך, למד מכונאות ומסגרות. על-אף גילו הצעיר היה תוך זמן קצר לתומך העיקרי של המשפחה. מגיל 16 היה חבר פעיל ב"הגנה". מסור וממושמע, הלך מחיל אל חיל וסיים קורס מפקדים. היה חבר טוב, בעל חוש ציבורי ולאומי חזק, שהגיב בערנות על תופעות החיים. במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, ובהיותו צעיר מדי שינה את שמו ל"משה יוסף" ולפי תעודותיו החדשות נמצא כשר לשירות. הוא לחם באירופה נגד הנאצים. שם נפגש עם פליטי ישראל ובכל מרצו הצטרף לעזרת השרידים ולהעלאתם ארצה. כשחזר לארץ אחרי שחרורו התגייס כשוטר מוסף בסביבות חיפה. התמסר בכל מרצו לתיקון מצבה הדחוק של משפחתו, רכש משאית ופירנס את המשפחה בכבוד. משה-יחיא השתתף בכל פעולות ה"הגנה" בעמדות-השמירה ובאימונים, ועם הכרזת הגיוס היה בין הראשונים שהתגייסו לצה"ל. הוא השתתף בקרבות הגליל העליון, טירת צבי, משמר העמק, בית קשת, עמק-הירדן ו"המשולש" וכן בכיבוש יהודיה, וילהלמה, לוד ורמלה. לבסוף שירת בחטיבת "גבעתי" בדרום, שם השתתף בקרבות אחדים במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ובקרבו האחרון – כיבוש משלטי חוליקאת. נפצע קשה בראשו, נלקח לבית-החולים תל ליטווינסקי ושם מת מפצעיו ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.