עודי, שמעון

בן נחמה וזכריה, נולד בשנת 1931 בכפר עוד, תימן, והיה בין אלה שהועלו בנעוריהם לארץ כדי להתחנך בה. בשנת עלייתו, 1944, היה כבן 13-14 שנה ונתקבל לכפר הילדים שפיה, שם סיים את לימודיו הכלליים והחקלאיים. יחד עם קבוצת חברים יצא להכשרה נוספת במשק תל יוסף. היה רועה-צאן והתעניין מאוד בטבע בכלל ובבעלי-חיים בפרט. הוא הצטיין בספורט, בעיקר בריצה, בקפיצה לרוחק וגם לגובה (נקרא בשם חיבה "שמעון המקפץ") והיה הספורטאי הראשון במעלה בחברתו. כן היטיב לנגן בחליל ובמפוחית-פה ושיעשע את חבריו במנגינות עצובות ועליזות לסירוגין. בתל יוסף הצטרף בבוא המועד ל"הגנה", הוצב בחטיבת הפלמ"ח "הראל" בגדוד "הפורצים" והיה בין כובשי כפר צובה בירושלים. בשלב השני של מבצע "דני", לקראת ההפוגה השנייה, נערכה פעולת "מיקי", שאחד מיעדיה היה כיבוש מתחם לטרון. היתה זו ההתקפה הרביעית על מתחם זה והמשימה הוטלה על חטיבת "הראל". התוכנית היתה לתקוף ממזרח, לכבוש את "רכס התותחים" ומשם להתקדם ולכבוש את כל המתחם. הכוח יצא למשימתו בליל 15-16 ביולי 1948 וכבש את מרבית הרכס תוך התגברות על התנגדות עזה של חיילי הלגיון. האויב ערך התקפת-נגד ואף הפעיל, לראשונה בלילה, את עתודת השריון שלו. הופעת השריוניות הפתיעה את לוחמי "הראל", שלא היה ברשותם נשק נגד טנקים ובלחץ האויב נאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948). בכל דרכיו בארץ ליווה אותו חבר-נעורים, יוסף מתן; איתו עלה לארץ, איתו היה בשפיה ובתל יוסף ובגדוד "הפורצים" ושניהם נפלו באותו קרב. זכרם הועלה בקובץ "לדמותם", לזכר נעדרי תל יוסף. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים