עג’מי, נאזם-עזרא

נולד בשנת תרפ"ו (1926) בבגדד, בירת עיראק. אביו, שהיה בעל מטוויית משי, דאג להשכלת בנו ואיפשר לו לסיים את לימודיו בבית הספר התיכון. כשגברו הרדיפות על יהודי עיראק הופקעו ביתם ובית מלאכתם ללא פיצוי ואז החליט לעלות לארץ-ישראל. הוא הגיע לארץ, לאחר נדודים וטילטולים, בשנת 1945 והסתגל עד מהרה לחיים החדשים ולתנאי העבודה והמגורים בשכונת מנשיה שליד יפו. לימים הצטרף לשורות הארגון הצבאי הלאומי ובו התבלט כצעיר אמיץ לב, נבון, בעל חוש הומור ומזג טוב. בהכנות להתקפה על שדה התעופה הצבאי של חיל-התעופה הבריטי בקסטינה שבדרום הארץ מונה לשמש כסייר ומורה דרך וכן לרכוש ידיעות שיסייעו בביצוע הפעולה. הוא היה יוצא, מחופש כערבי, לכפרי הסביבה ודולה ידיעות דרושות בבתי-קפה. בכ"ה באדר א' תש"ו (26.2.1946) יצאה לפועל ההתקפה שבמהלכה הושמדו שנים עשר מטוסים ושבעה מטוסים חובלו קשה. עזרא שימש בה כגשש. בדרך חזרה ניתכה על הנסוגים אש מפרדס סמוך ועזרא נפגע ונפל מתבוסס בדמו. הלוחמים המשיכו בדרכם בבוץ הכבד כשהם נושאים את חברם הפצוע "באלונקה משני באטל-דרסים שרובים הושחלו בשרווליהם". עזרא מת מפצעיו כעבור זמן קצר, וניתנה הוראה להשאירו במקום מאחר שהבריטים כבר הקימו מחסומים מכל עבר והתחילו לסגור על הנסוגים. למחרת היום הובאה הגופה על ידי הבריטים למושב הסמוך באר-טוביה. המושב חלק כבוד ללוחם האלמוני ונוטרי המקום, חברי ארגון ה"הגנה", הציבו משמר כבוד סביב ארונו שהוצב ב"בית העם" עד למועד ההלוויה. כל תושבי המקום – אנשים, נשים וטף – יצאו ללוותו למנוחת עולמים והוא נטמן בבאר טוביה בשם אברהם בן אברהם. פרקי חייו וגבורתו מפורסמים ב"זכרם נצח" ספר יזכור לגיבורי הארגון הצבאי הלאומי.