סעדון, דניאל (דני)
דניאל (דני), בן דיאמנטה ורפאל (פאיל), נולד ביום כ"ט באלול תש"א (13.9.1941) בטטאון שבטוניס ועלה ארצה עם אשתו בשנת 1961. בן ארבע היה כאשר החל ללמוד בעיר מולדתו, וכעבור שנה עקרה משפחתו לג'רבה, שם למד בבית-הספר העברי "דבר עברית". דני עסק בטוניס במקצוע הצורפות, שהיה נפוץ מאוד בין בני הקהילה. את זמנו הפנוי הקדיש לבני הנוער היהודי, וטרח להעמיק בהם את האהבה לישראל. הוא ארגן להם פעולות חברתיות ומשחקים שונים, בעיקר משחקי כדורגל, ודאג לעריכת מסיבות בימי חג ומועד. בשל כושר המנהיגות שניחן בו ידע לרכז סביבו רבים ולהשפיע עליהם. כאשר עלה ארצה התיישב בבאר-שבע, ועד מהרה נהיה אהוב ומקובל שם בקרב שכניו, שידעו להעריך את העזרה שהושיט לכל מי שפנה אליו ואת המסירות שנהג בחבריו. הוא היה ישר-דרך, איש-אמת ובעל מצפון ועומד בדיבורו. ידו הייתה רחבה וביתו פתוח, והוא היה ידוע בהכנסת האורחים שלו. דניאל גויס לצה"ל במחצית מאי 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר סדרה של אימונים הוכשר כרובאי חרמ"ש. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן, אהוב על מפקדיו ועל חבריו. על חלקו במלחמת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר עבד דני בחברת "רסקו" כראש מחלקה בענף הבנייה, והממונים עליו שיבחוהו על כושרו ועל תושייתו, על חריצותו ורצינותו ועל יחסו ההוגן כלפי הכפופים לו. דני היה איש משפחה אוהב ונאמן. הוא היה בן מסור להוריו ורחש להם כבוד רב. מסור היה לאשתו, מזל, סייע לה בעבודות הבית, ולאחר ששב ממלאכת יומו הרבה להשתעשע עם ילדיו הקטנים. במלחמת יום הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לקדם פני התקפות המצרים בסיני. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפל דניאל בקרב בציר "רומני". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. בתו הקטנה נולדה לאחר שנפל ונושאת את שמו – דניאלה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דניאל היה חייל חרמ"ש ותיק ביחידת השריון שפקדתי עליה. הוא היה לוחם למופת ואמיץ לב, אשר מילא כל משימה שהוטלה עליו, בהקרבה ובחירוף-נפש, בדייקנות ובמסירות, הרבה למעלה מן הנדרש. נפילתו היא אבדה כבדה ליחידתנו".
