סמו, יצחק (דז’ק, ג’קי)

בן פנינה ומאיר, נולד ביום כ"ו בסיוון תרצ"א (11.6.1931) בעיר פלובדיב, בולגריה. בשנת תרצ"ט בהיותו בן שבע וחצי הגיע לארץ. הוא התחנך בכפר הנוער בן שמן וסיים בו את בית-הספר. אחר-כך למד מסגרות בבית-החרושת "סדן" בתל-אביב. היה חבר בתנועת "הנוער העובד" ופעיל בגדנ"ע. לימים עבר לחיפה, ושירת בפלוגה הימית (פלי"ם) של הפלמ"ח. היה בין הראשונים שהתגייסו לשירות פעיל מלא, לפני שגויס השנתון שלו. יצחק ניחן בחוכמת- חיים, שיסודה באהבת החיים, והחיים לפי תפיסתו היו: שלמות- האופי וחירות, שמחה שבידידות ורעות – ורק אלה המוכנים להקריב את חייהם למען ערכים כאלה, ממצים את עומקם של החיים וטועמים את טעמם. חלקו לא היה עם המתרעמים והמתלוננים. את שיווי-המשקל הנפשי, שהיה בעצם טבעו, הוסיף לטפח מתוך הכרה: "הכל תלוי בנו – אנו נשיג את הכל, אם נתעלה ונהיה ראויים לכך". יצחק נפל בשעת כיבוש חיפה, בד' דחול-המועד פסח, י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בן 18 היה בנופלו.