סולומון, מנחם-יהודה (עמנואל)

בן ניסן ולאה. נולד ביום י"ז בשבט תרצ"ד (2.2.1934) בלודוש אשר ברומניה. שם למד בבית-ספר יסודי וסיים את לימודיו בו. עוד בהיותו בגיל צעיר השתתף בתנועת "בני עקיבא" ושאף לעלות לארץ. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בארץ- מולדתו עלתה המשפחה לארץ בשנת 1950 ומנחם למד את מקצוע האריגה בבית-ספר "אורט" שברמת-גן. הוא התעניין בספורט ובעיקר בכדורגל וכן היה חובב-טבע. מנחם ניחן במרץ רב והעזרה לזולת היתה תמיד לנגד עיניו. הוא שפע חיוכים וצחוק וידע את משמעותה של אהבת-הבריות. הוא אמנם ידע לכעוס עד מהרה אך בן רגע התפייס ולעולם לא נטר טינה לאיש. הוא ניחן בחכמת-חיים רבה ובדרך זו הלך. לצה"ל גויס ולאחר שחרורו היה יוצא לשירות- מילואים כדי פעם עד שביום י' בשבט תשכ"ט (29.1.1969) נפל בשעת מילוי תפקידו דרומית לכפר-רופין. הניח אשה וארבעה ילדים. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. ברשימה לזכרו כתב מפקד-גדודו כתב בין השאר: "לנו היה ברור שכל מפקד המצטרף למחלקה ויהיה בעל תכונות אופי חברתיות תהיה הצטרפותו לברכה. בעל תכונות כאלה היה עמנואל. הוא עם גישתו האבהית השלווה אך התכליתית היה מאציל על פקודיו את רצונו לביצוע דברים מתוך הכרה ולא מתוך הכרח. דרכו זו היתה חשובה ומשקלה היה גדול ביותר להחדרת רוח עבודת-צוות במחלקה שעבודה כגון זו היא האלף-בית שלה… נראה לי, כי על כך אנו חייבים תודה לחברנו עמנואל. אני בטוח כי המשך-דרכנו בעתיד ובכל אשר נפנה תהיה מודרכת מהתנהגותו המופתית החברתית של עמנואל.