בן רחל ונחום. נולד ביום ו' בתמוז תשל"ה (15.6.1975) בבית חולים "השרון" שבפתח תקווה. אח לנמרוד, אז בן ארבע. גיא היה ילד מיוחד במינו: ערני ומגיב לסביבתו בחדות, קולט במהירות ומבין את הנאמר – אך גם יודע להתכנס אל תוך עצמו, להרהר בשקט ולשקוע במחשבות. "רבי קטן", כונה בפי המשפחה. הוא גדל והתחנך בתל-אביב: את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר "דוד ילין", המשיך לחטיבת הביניים על-שם "ליידי דייוויס" וסיים את לימודיו בהצלחה רבה בתיכון "רון". עצמאי היה, אמיץ לב, חרוץ, הגון והוגן. בגידולו – מספרת אמו – לא הטריח את הוריו, לא בא בדרישות מיוחדות אלא דאג לפתור את רוב הבעיות מולן עמד בכוחות עצמו. יחד עם רצינותו בעניינים רבים, חש חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, להגיב ביושר ובכנות כלפי המתרחש ולהגיד את שעל לבו. שובב עם חן היה גיא, אך כשטעה – הודה בטעותו וקיבל את מחירה בהבנה. גיא היה אוהב חיים והרפתקן. צעיר היה בגילו אך בוגר בנפשו ובמעשיו. בילדותו, השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד". בגיל 15 הצטרף כמתנדב למד"א (מגן דוד אדום) ונבחר לוועד התלמידים במקום. בגיל 16 כבר היה בעל רשיון נהיגה על אופנוע. רוחו ביקשה הרבה ומהר: קורס שיט וצלילה, נגינה על תופים במסגרת להקה, דהרה על אופנוע החולות, גלישה בים וטיפוח בעלי חיים מכל סוג: היה מגדל נחשים, אוסף חיות עזובות ומטפל בהן, ומה לא – כל מה שרק אפשר היה לעשות כדי לתרום לסביבתו – היה עושה ובאהבה גדולה. גיא היה מנהיג מלידה והיווה דוגמה אישית לחבריו. וכאשר סרו שניים מהם מהדרך הטובה – טרח והחזירם אליה בכוח אחריותו, ברצינותו ובחוסר הוותרנות שגילה. ידוע היה ברגישותו ובהיותו אדם בעל מצפון. חברות רבות הקיפו אותו והוא נהג כג'נטלמן אמיתי – מעולם לא פגע באיש ואף שנפרד מכמה מחברותיו עשה זאת בחן והותיר את הרושם שמדובר באדם שנפרד, אך אינו נעלם מהסביבה. תמיד שמר על קשר עם חבריו וחברותיו ואף עם בני משפחותיהם. בימי הזיכרון, מספר אביו, עוד בטרם התגייס לצה"ל, היה גיא ניצב דום במרפסת ביתו לזכר החללים ונדמה היה שהוא מכיר את כולם ומבקש לחלוק כבוד אחרון לכל אחד ואחד מהם. איש לא יכול היה לדבר סרה בגיא שפנימיות – חשובה הייתה לו יותר מחיצוניות. דבר לא מנע ממנו מלהעניק יחס שווה ואוהב לכולם – גם לא מגבלות גופניות אצל חבריו. גיא התגייס לצה"ל בראשית חודש אוגוסט 1993. הוא יועד לשרת במסגרת צוות אוויר בקורס טיס אך משלא עבר את המבדקים – והרושם הוא שנטייתו הרבה מדי לסייע לסביבתו הייתה אולי הגורם המכריע – שובץ ביחידת התצפיתנים של חיל האוויר, וזאת בניגוד לשאיפתו הפנימית לשרת בהנדסה קרבית. שנה וחצי נמשך המסלול ביחידה כשגיא, כטבעו מאז ומעולם, לוקח הכול בקלות וברוח טובה – גם את מה שנראה קשה. אמו מספרת: "גיא לא קיטר מעולם, לא התלונן ולא העביר ביקורת". ברוחו החופשית והמשוחררת סחף אחריו גם את חבריו. ועם זאת, ידעו כולם עד כמה היה זהיר, מחושב, יסודי ואחראי. לאחר שנה וחצי הגיע לצפת ועד מהרה התחבר לחברים החדשים שעמדו במהרה על טיבו ורצו בקרבתו. את הלילה אהב גיא במיוחד והתמסר למשמרות הליליות בהן נמנה עם קבוצת הכוננות שבמוצב. לחבריו, דאג כתמיד: הכין ארוחות, עודד ושמר על שמחת החיים וטיפל בכל ענייני המוצב השוטפים. וכשהיה מגיע הביתה לחופשות הקצרות, מספרת אמו, תססה האווירה בחלל הבית: הטלפונים לא פסקו מלצלצל וחבריו הרבים היו מגיעים לבקר. יומיים לפני שנהרג, התקשר גיא הביתה: "הכול בסדר", אמר, "אל תדאגו". אחיו האוהב נמרוד ביקש להגיע למוצב: "אשמור עליך", אמר לאחיו. "לא, הכול בסדר", ענה גיא. הוא החל לתכנן את צעדיו לקראת קורס צניחה בו רצה להשתתף, אך את זאת, כמו גם תכניות רבות נוספות, לא הספיק לבצע. ביום כ' בטבת תשנ"ה (23.12.1994) נפל גיא בקרב בלבנון בהתקפה ארטילרית מתואמת של לוחמי חיזבאללה על מוצב "ברוש", בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון. לאחר שנפגע מהירי נתן הוראות למחלציו כיצד לטפל בו אך מאמצי ההחייאה עלו בתוהו והוא נפטר מפצעיו. עמו נפל סמל ראשון נתנאל רוזנטל. עוד שבעה חיילים נפצעו בתקרית. גיא היה בן 19 בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. משפחתו כתבה לזכרו: "כשאדם נולד בעולם, / נולד אתו פרח. / ואין פרח כזה בכל העולם. / כשאדם מת, מת אתו הפרח / ויותר, לא יהיה פרח כזה לעולם. אבן שואבת היה גיא. מה אפשר עוד לספר על בחור כגיא שהספיק לעשות כל כך הרבה בחייו הקצרים. מה אפשר לספר על גיא שידע לתת יותר משביקש לקבל. מה אפשר עוד לספר על רוח השובבות החיננית שנדמה, על התלתלים השובבים, על הרוח הפנימית שביקשה להמריא אל מקומות רחוקים, על גיא שהעריך את החיים כמתנה משמים, אך גם ידע לקבלם בקלות. מה עוד אפשר לספר על גיא שעצמאותו הרוחנית הובילה אותו לעשות בכוחות עצמו את הכול. מה אפשר לספר על גיא שידע להקשיב לכולם אך חש כי דרכו היא החשובה בביצועם של דברים. מה אפשר לספר על גיא שידע להעניק מעצמו להוריו, לחבריו, לאחיו ולכל המשפחה. גיא נהרג בקרב, הוא איננו כאן, אך הוא ימשיך לחיות בלבבות שלנו לעולם. גם אם לא הכרתי אותך מקרוב, / גם אם רק שמעתי עליך מרחוק, / גם אם לא ראיתי אותך, / גם אם לא חיבקתי, / גם אם לא הושטתי יד, / גם אם לא הלכנו יחד בדרכים – / אתה כאן לידי, אתה כאן עם כולם. / עם אלה שהכירו, עם אלה שלא. / והרוח הנושבת ברכות, / בחללו של עולם הרוח הטובה שהותרת – / מלטפת את פנינו שנותרו לחיות גם בזכותך, / שתהיה שמורה לך, גם ללא מילים, גם בשתיקות, / כשתיקתה של הרוח הרכה שהותרת, המספרת עליך הכול – / בלי מילים." אנדרטה לזכרו של גיא הוקמה במצפה פארק שוהם.
