סגל, יהודה (יפתח)

בן פרידה ומאיר, נולד ביום ט"ו באדר תרפ"ח (7.3.1928) בקהיר, בירת מצרים. בשנת 1930 עלה עם משפחתו לארץ וגדל בתל-אביב ובירושלים. למד בבית-ספר יסודי. זמן קצר שהה בקיבוץ תל יוסף. בהיותו בן 15 נתקבל הנער החסון והמפותח לפלוגת-הנהגים העברית בצבא הבריטי ובמשך שנות שירותו היה לחייל טוב ולנהג מנוסה. מששוחרר, עבר לגור בחיפה ועבד במחצבת "סולל-בונה". באותו זמן הצטרף למחתרת האצ"ל והיה פעיל בה בכל ימי המאבק. הבריטים חיפשו אותו והוא עבר מחיפה לירושלים. השתתף בפעולות נגד הבריטים ולא אחת היה כפשע בינו ובין המוות. אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, היה בין הנהגים האמיצים של השיירות, שקיימו את הקשר בין השפלה לבירה. הוא היה בטוח במזלו ובכוחו: "בי לא שולטים הכדורים, אני משוריין". הוא היה זה שהטיל את הפצצות על כנופיות האויב בשער שכם ובשער יפו, רכש ואירגן את הבסיס ב"עץ-חיים". בקרב על דיר-יאסין פקד על יחידה ונפגע קשה אך כל עוד לא תם הקרב לא נטש את הפיקוד; רק לאחר-מכן הסכים שיעבירוהו לבית-חולים, וכעבור שבועיים, ביום ט"ו בניסן תש"ח (24.4.1948), נפטר מפצעיו. נקבר בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים. ביום י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.