נתן האי

בן מטיל ויעקב, נולד בחודש יוני 1928 בעיר מונקאץ’, קרפטו-רוס, צ’כיה. בן-זקונים במשפחה רבת-בנים. הוריו חינכוהו ברוח הדת והמסורת. בשנת 1941, בהיותו בן 13, עלה ארצה, ונשלח לכפר- הנוער הדתי. לאט-לאט הסתגל לחיי הארץ ובעקביות פילס לו דרכו. הוא שאף להתיישבות, אך כיוון שלא מצא לו מסגרת מתאימה לכך, עבר לתל-אביב ולפתח תקווה ולמד אפייה. נתן היה עלם נחבא אל הכלים, מכונס בתוך עצמו וסוער מבפנים. חודש לאחר הכרזת עצרת האו”ם על חלוקת הארץ, הצטרף לפלמ”ח. הוא שירת בקרית ענבים ובמרס 1948 נשלח לליווי שיירות לכפר עציון. בעשותם דרכם חזרה לירושלים לאחר שליוו בהצלחה שיירה לגוש הנצור הותקפו על-ידי אנשי כנופיות שמנעו בעדם מהמשיך דרכם. אנשי הליווי חזרו לכפר עציון והשתתפו בהגנתו. “ייתכן שאפול באחת מפעולותי. אך יש טעם לדבר וכדאי!” – אמר פעם לחברו. ביום כ”ה בניסן תש”ח (4.5.1948) פגע פגז באחת העמדות ליד המנזר הרוסי וכל הלוחמים שהיו שם נספו וביניהם נתן. ביום כ”ה בחשוון תש”י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים. (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי ‘יזכור’, שנערך ע’י משרד