בנם הבכור של שרה ומשה, אח לענת, שי וברק. נולד בבית החולים "הקריה" שבתל אביב, ביום ט' באב תשל"ב (20.7.1972). שובב לא קטן היה ליאור בשנות חייו הראשונות, אך ככל שהתבגר הפך לילד שקט ומופנם. הפרש הגילים בינו לבין אחיו הצעירים ממנו, ענת ושי, היה קטן, והשלושה גדלו כשלישייה – שיחקו יחד והיו קשורים מאוד זה לזה. ליאור גדל והתחנך בתל אביב. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "גיבורי ישראל", וסיימם בבית הספר התיכון "עירוני ט'?", שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. הוא אהב מאוד ללמוד, לקרוא ולהעשיר את ידיעותיו, וניכר בחוכמתו הרבה. במהלך לימודיו בתיכון נבחר עם עוד כשלושים תלמידים מחוננים לפרויקט שיזם איש החינוך פרופ' משה סמילנסקי, ובמסגרתו, היו התלמידים נפגשים מדי יום שישי, ולומדים יחד. רדיפת הצדק, אהבת האמת, היושר וההגינות היו מתכונותיו הבולטות של ליאור. ליאור סלד משקרים, ולעולם לא היה מוכן לשקר למען אחרים. כבר כשהיה בן שלוש, כשמצא בגן השעשועים דמות כלבלב מזכוכית ואביו הציע כי ישמור אותה לעצמו, עמד ליאור בתוקף על כך כי תוחזר לבעליה. ליאור חובב תשבצים נלהב, וכשאחרים היו "נתקעים" עם הגדרות מסובכות, היה זה ליאור שמצא מיד את הפתרון. ליאור גם אהב מאוד מחשבים, ורבות משעות הפנאי שלו הוקדשו למחשב. אף שהיה שקט ולא הרבה לשתף אחרים במתחולל בנפשו פנימה, היה ליאור אדם חברותי ואהוב. חבריו מספרים על ליבו הרחב, על נאמנותו הבלתי מתפשרת ועל נכונותו לסייע ולתת יד בכל עת. אך יותר מכול היה ליאור ילד של בית, ילד משפחתי מאוד, מכבד את הוריו ויודע להעריך את כל אשר נעשה למענו. כך, למשל, כשהיה ליאור מסיים לאכול הקפיד לומר תודה, ולא קיבל דבר כמובן מאליו. אירוע בר המצווה של ליאור שנחגג במשותף עם בת המצווה של אחותו ענת, זכור כאחד האירועים המרגשים והמיוחדים ביותר בחיי המשפחה. שמחה כפולה ומכופלת הייתה זו, והותירה חותם בלב רבים מהמשתתפים. בהתבגרו הפך ליאור לעלם חמודות גבוה ונאה. סדר וניקיון היו חשובים לו עד מאוד, והדבר ניכר הן בהופעתו המוקפדת, והן בדרך שבה התייחס לחפציו ולסביבתו. בן חמש-עשרה היה כשנולד אחיו הצעיר ברק, בן הזקונים. ליאור קיבלו באהבה רבה ובחיבוק גדול, ויחד עם אחיו טיפח אותו והרעיף עליו חום ופינוקים. כחמישה חודשים נותרו לליאור מיום שסיים את לימודיו ועד למועד גיוסו. הוא ניצל היטב את הזמן והחל לעבוד בבנק "משכן". ראשית דרכו בבנק הייתה בארכיון, ורבה הייתה התועלת שהביא והסדר שהשליט במקום. עם גיוסו לצה"ל, ב-19.11.1990, הוצב ליאור בחיל השריון. פטריוט אמיתי היה, וחש גאווה רבה על הזכות שניתנה לו לתרום את חלקו להגנת מדינתו האהובה. כשנשאל מדוע בחר בשירות קרבי, ענה – "אם אנחנו לא נשמור על המדינה, מי ישמור עליה?". בחורף 1993 השתחרר ליאור משירות סדיר ושב לעבוד בבנק "משכן". עשר שנים עבד בבנק, שעות רבות בכל יום, והתקדם בסולם התפקידים. ליאור נחשב כאחד העובדים האחראים והמסורים שבבנק, וכאות הערכה העניקו לו מעבידיו מלגה ללימודי התואר הראשון והשני שאותם עשה ליאור בחוגים לכלכלה ומינהל. בשנה וחצי האחרונות לחייו היה ליאור צמוד לחברתו אדווה. בכל ליבו אהב אותה, ותכנן להתחתן עימה. אהבה נוספת הייתה לליאור והיא אופנועים. רב היה חששם של ההורים כשרכש אופנוע כבד אך ליאור לא היה מוכן להיפרד מהאופנוע, ושב והרגיע את הוריו כי אל להם לדאוג. במהלך השנים נקרא ליאור לתקופות מילואים ממושכות. הוא אהב מאוד את חבריו ליחידה ותמיד יצא ברצון. יציאתו לשירות המילואים האחרון הייתה מלווה במועקה, אך ליאור לא ניסה לדחות את המילואים או לבטלם מתוך המחויבות שחש ובשל אי הרצון לפגוע באדם אחר, שיצטרך לצאת במקומו. ב-27.1.2003 חויל ליאור והצטרף לגדודו. משירות מילואים זה, לא שב. ליאור נפל ביום א' באדר א' תשס"ג (3.2.2003) בפעילות מבצעית בשומרון. לפנות בוקר, באזור ברוכין הסמוך ליישוב עלי זהב, נהג ליאור בג'יפ "סופה", במהלך פעילות שגרתית. מסיבה בלתי ברורה התהפך הג'יפ, וליאור נהרג במקום. שלושת חבריו שהיו עימו בג'יפ נפצעו. אחד מהם, רב-סמל (במיל') ניר פישר, שנפצע אנושות, נפטר מפצעיו יומיים לאחר התאונה. ליאור הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבחולון. הניח אחריו הורים, אחות ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.
